מכתב קעה
בְּלֹא מִדָּה וְצִמְצוּם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר פנחס, י"ג תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
הנה יש לי חיות גדולה לכתוב לך דבורים קדושים ואמתיים, שאף אם אנו כמו שאנו, יש לנו מפעל חיים – להיות דבוק בחי החיים, ובאמת כל בני תמותה הם דבוקים בחי החיים בעצם מציאות חייהם, כי החותך חיים לכל חי, כביכול, חי מתוך כל החיים, וענין הדבקות שאנו מצווים עליה, היא להתחבר אל נקודת החיות האמיתי שבתוכנו, כמו שכתוב: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", שהדבקות הזו במקור החיים יתברך, בלב ומח ודעת, הרגש וחשיבה, היא הדבקות בחיים, האדם כשהוא חי, אינו ממצה היטב את נקודת חייו, והיא בחינת "מיתת הלב" שאומר רבינו, וככל שאדם מכניס בדעתו את אמתת מציאותו יתברך, ואיך שכל מציאות חייו, היא מציאות אלוקית, ובהמצאו אנו נמצאים, וחיינו הם חיים של חי החיים, הרי שחייו עולים מדרגה עליונה, והוא נושם חיות אחרת לגמרי, והוא הינו האדם המאושר עלי אדמות, שלא כמו שחושבים העולם, שלעשות חיים הפירוש, חיים עם הנאה גשמית מתמשכת, מאפשרת וברת גבולות רחבים, לא כן הוא, אלא החיים הם נשיקת פיו יתברך, כשאדם חש שהוא אפוף באור העליון, המאיר למטה למטה, הרי שתחושה זו היא התחושה הכי מענגת בחיי האדם, יהיה מי שיהיה, ועל זה עלינו להחיות את עצמנו מאד, כי ממנו מקור חיים.
גם התורה שאנו עסוקים בה, מדברת על "המשכת אריכות ימים לתוך המלכות", כי הנה המלכות היא הסימן על היותנו אלוקיים לגמרי, כי נקודת התכונה הכי דומיננטית באדם, היא נקודת השליטה והממשלה שלו, שבאמצעותה הוא פועל בעולם, בגשמיות וברוחניות, ואם היא מזוככת לגמרי, ואינה מנותקת מהשורש שלה, הרי היא חיים, וזו בחינת אריכות ימים הנדרשת למלכות, שימי האדם יהיו ארוכים ומנוצלים בנקודת החיות שלהם, עד שיהיה "בא בימים" ותהיה לו אריכות אמיתית, ואז המלכות שקיבל מן השמים – מצדקת את עצמה, ורוצה לפעול ולחיות בעולם, ומזה הוא ניצול מקיצור ימים ושנים בפועל, רחמנא ליצלן, והוא מאריך ימים על 'ממלכתו' דייקא.
והבה נלמד קצת בפנים, כדי שלא לבטל את התמידין, ונתקדם הלאה, בלימוד הקדוש שלנו, וזה לשון הליקוטי מוהר"ן בתורה נ"ו באמצע סעיף ג':
וְזֶה: יְמֵי חַיָּיו – יְמֵי חַיָּיו דַּיְקָא, כִּי כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אֶת הַחִיּוּת, צָרִיךְ לְקַבְּלָם בְּמִדָּה, כִּי בְּלֹא מִדָּה וְצִמְצוּם אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, כִּי רִבּוּי הַשֶּׁמֶן גּוֹרֵם כִּבּוּי הַנֵּר, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְקַבֵּל הַחִיּוּת בְּמִדָּה, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה.
כעת רבינו מוסיף לפרש, את ההדגשה בפסוק פרשת המלך, שצריך לקרוא בספר כל ימי חייו, ומה הם הימים? מדות וגבול לאור החיים, ועל כן, אי אפשר שאדם יעסוק במושכלות, ויחשוב ממנו יתברך, ואז אינו צריך לתורה, כי זו טעות, כי האור העליון של הקב"ה, הוא אור גבוה כזה, שאין לו יכולת לצמצם את עצמו, ואז האדם מתבטל לגמרי.
וכמו שרואים דבר זה בחוש, שאם אדם רוצה לעסוק בדבקות ללא תורה, הרי זה דמיון שחולף ועובר, לא כן אם קורא את חי החיים לתוך מדות, היינו ימי חייו, מדות חייו, שזה מתבטא על ידי עסק התורה, הכוללת את כל תנועות האדם במשך כל ימי חייו, כי כאן לומד דברים שבגופו, וכאן לומד על מצוות קיומיות וכו', וכל זה שואף זורח מנקודה אחת – שהוא קורא את האור הזה לבוא לתוכו, על ידי לימוד תורה שהיא גם כן בחינת מדות וצמצומים, כי בכך שאדם לומד רצונו של הקב"ה, הוא ממשיך לעצמו חיות של ביטול אל מקור החיים, כי התורה היא השם יתברך בעצמו, והוא חי החיים בעצמו.
וכשאדם לומד תורה, נמשכת לו חיות מדוייקת מחי החיים, ולא חיים נטולים קרבת אלוקים, ולא חיים של ריבוי האור גורם כיבוי השמן, וכיבוי השמן הוא ענין של כיבוי הנשמה מהאור שלה, מרוב שהשם יתברך גדול כל כך, והוא רוצה כל כך להתקרב אליו, מבין שזהו דבר שאי אפשר, ולכן מתבטל לגמרי מעבודת השם ומקרבת אלוקים, לא כן, אם החיות הקדושה של הדבקות בחי החיים, באה על ידי מדות וגבולים וצמצומים על ידי עסק התורה – הוא זוכה לחיים המדוייקים שעושים אותו חי באמת בין בזה ובין בבא.
ראה נא והבן אהובי אחי היקר, עד כמה גדלה מעלת היהודי הזוכה ללמוד תורה, ובאמצעותה הוא בא לידי דבקות בנותן התורה, יתברך שמו, וזה מעיר את לבבנו, לעשות את כל הטצדקי שבעולם, לקבוע עצמנו על לימוד התורה כראוי, ולא סתם לימוד התורה, אלא שהלשון כאן הוא 'עסק' התורה, להיות עסוק בתורה, זיין באשעפטיגט מיט דעם, כמו שאדם חי אזי הוא עסוק בכדי חייו, בפרנסתו, אזי מהבוקר עד הערב הוא מונח בקופסה ממש, בקופסת החיים החונקים, הוא עסוק, הוא ביזי, כך ממש האדם צריך להיות עסוק בתורה, עסוק ממש, השם יתברך אוהב אדם עסוק בתורה, כי הוא ממשיך על עצמו חיים מחי החיים בו יתברך, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. אחיך שלמה ברוך