מכתב קעח
לקרוא החיות לתוך המדות והימים
בעזרת השם יתברך, ערב שבת קודש לסדר פנחס, ט"ז תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
רבינו ממשיך ללמד אותנו:
כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת מִדּוֹת – זו היא המדידה וההגבלה, בחינת הכלים שבאמצעותם יוכל להאיר אור השם יתברך. וכך היא בנויה התורה, כִּי יֵשׁ בְּהַתּוֹרָה אוֹתִיּוֹת, וְתֵבוֹת, וּפְסוּקִים, וּפָרָשִׁיּוֹת, וּסְדָרִים – כי אין התורה נמשכת בענין אחד, או באור אחד, אלא היא מתלבשת בפסוקי התורה, המספרים לפעמים איזה דבר הנראה כסיפור, וזו היא פרשה אחת, אחר כך נמשכים פסוקים של הוראות, של עצות ושל מוסר, וכל זה כדי להורות לנו שהכלים של האורות הם אותיות התורה הקדושה, שֶׁהֵם – כל חלקי התורה, הם בְּחִינַת מִדּוֹת – כי כלי הוא מידה, שיש מידה מסויימת עד כמה אפשר להכניס בתוכו, וכמו כן התורה היא 'גבול' שמגביל את האור שיוכלו לקבלו, שֶׁבָּהֶם – בפסוקי התורה הקדושה, נִגְבָּל הַחִיּוּת האלוקית המתגלה בעולם, היא מתגלה בְּמִדָּה והגבלה, ואפשר לבני אדם התחתונים לקבלה. וְעַל־כֵּן עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ובשם נגבל כל החיות של הנקרא בשם, אבל שמו יתברך, הוא נקודת ההתגלות שמזכה את השם יתברך את הברואים, וכל זה נגבל בתורה, שֶׁשמו יתברך, שאנו קוראים לו בכל פעם, והתורה היא שמו, הוּא בְּחִינַת מִדּוֹת – שעמן אנו מודדים את האור האלוקי שאנו יכולים לזכות אליו, ודייקא ורק על ידי התורה יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת אלוקות שיש בבריאה, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה קוֹרִים אֶת הַחַיִּים – החיים הם מחי החיים, מהשם יתברך בעצמו, ואנו מזמינים אותם על ידי הדבקות שלנו בתורה, וּמַמְשִׁיכִין אֶת הַחִיּוּת לְתוֹך הַמִּדּוֹת – שלא יהיה ריבוי אור, שאז האדם מתבטל לגמרי, ואינו זוכה להחזיק מעמד בדבקות האלוקית בחי החיים בו יתברך, שֶׁהֵם – המידות, הן בְּחִינַת יָמִים, כמו שכתוב: "וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא" – בפסוק זה יש ראיה שה'מדות' הם בחינת 'ימים', היא המידה של החיים של אותו יום, וזה בדיוק כמו התורה, שיש בה פרשיות וסדרים וכו', כך כל יום שאדם חי אותו, הוא כתיבת התורה מחדש על ידו, תלוי במעשיו, מה הוא הוא יכתוב באותו יום הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת 'מָה' – התורה מכונה בשם 'מה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" – שהעדות החוקים והמשפטים (שהם התורה) הם בחינת 'מה', וכל זה להורות שהִיא בְּחִינַת מִדּוֹת וְיָמִים, כַּנַּ"ל – כמו שאמרנו לעיל שהתורה היא כמו ימים ומדות, ולהורות על זה מכונה התורה בשם 'מה', ואפשר לומר, שאי אפשר ללמוד תורה בלי מדת הענוה והשפלות של האדם, שיהיה בבחינת 'מה' אפס ואין בעיני עצמו, ואז אור התורה שוכנת בקרבו,שֶׁעַל יָדָהּ – של התורה הקדושה, קוֹרִין אֶת הַחִיּוּת לְתוֹךְ הַמִּדּוֹת וְהַיָּמִים – כי על ידי שילמד תורה בכל יום ויום, יתלבשו דברי התורה בתוך המדות שלה שהם הימים, והיא תוכל להעביר לאדם את האור האלוקי – אור השורש שלו, במידה וההגבלה הרצויה שהוא יוכל לקבל, והטעם, שֶׁבְּלֹא זֶה – בלי עסק התורה, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַחִיּוּת האלוקית, מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר – כי אור האין סוף הוא נורא ועצום כל כך, ואפילו שקוראים לו אין סוף, הוא רק לשבר את האוזן, כי אפילו שם 'סוף' לא היה שייך לומר עליו אפילו על דרך השלילה, ובו נבראו העולמות, שנשתלשלו וירדו עיבוי אחר עיבוי, כדי שיוכלו העולמות התחתונים לקבלו, וכל האור הזה נתלבש בתורה הקדושה, שכשאדם קורא בפיו דברי תורה (כמו שנלמד להלן, שצריך להוציא בפה דייקא), אזי הוא כמו שהוא קורא ומזמין את האור הזה לשכון בתוכו, ולהאיר לו את החיים, שהם עצמם עצם עצמיות חיות אלוקותו יתברך, ואם לא היתה התורה – לא היה יכול לסבול את האור הזה, כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר, וריבוי אור גורם שבירת הכלים, וכלי האור הזה שאינם משתברים אלא מסוגלים להכיל את האור הגדול הזה, הם אותיות ותיבות התורה וכו'.
וכעת מחמת הטרדות אקצר
שתזכה לאור גדול בחייך
שלמה ברוך בן רבקה