מכתב קעט
לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה
בעזרת השם יתברך, מוצאי שבת קודש, לסדר פנחס, י"ז תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
רבינו ממשיך ללמד אותנו:
וְזֶה: "וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו" – ההדגש במצות קריאת ספר תורה על ידי המלך, נכתב בלשון של 'ימי חייו', שבכך שהמלך, שהוא לבו של כל העם, יקרא את התורה, בכך הוא יקרא את שמו יתברך, שהוא הגבול והמדה לגילוי האלוקות שהוא יוכל לזכות אליה באמצעות לימוד התורה, וכמו שמפרש רבינו שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה קוֹרֵא אֶת הַחִיּוּת – האור האלוקי שהוא יסוד כל חיי החיים כולם, הוא קורא לה לבוא ולהיות לְתוֹךְ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, כַּנַּ"ל – הן ימי חייו בפשיטות הגשמיות, יהיו חיים ארוכים של חי החיים, והן האפשרויות שניתנו לו מן השמים להשיג השגות אלוקות, שהן בחינת ימים ומדות, והכל כמו שהסביר למעלה. וכעת מחדש עוד רבינו: וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּפֶּה דַּיְקָא – להוציא מן הפה בדיבור, את הדברים שהוא לומד, וכתוב כאן 'דייקא', לא שזה רק יותר טוב לומר הדברים בפה, אלא זה בדיוק צריך להיות כך, והטעם: כִּי כְּשֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת אֶחָד בִּשְׁמוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹתוֹ בַּפֶּה דַּיְקָא – כדי שישמע שקוראים לו ומזכירים את שמו, ואז הוא נענה, וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ בְּמַחֲשָׁבָה בְּעָלְמָא – כי לא ישמע למחשבתך, אף שידע וירגיש שאתה רוצה בו, אבל אם לא ישמע בפירוש לא יבין שהוא נקרא על ידך, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, כל התכונות האנושיות שאנו רואים בעולם, הן רמז לתכונות האלוקיות, כביכול, שכך מתנהג גם בעולם הרוחני, שלכן יצר האדם את התקשורת בין בני אדם על ידי הפה דייקא, כדי להורות להם על אמירת וקריאת אותיות ותיבות של תורה, שדייקא על ידי זה האלוקות הגלויה נקראת ומזומנת לאדם, על ידי הדיבור בתורה, כֵּן אִי־אֶפְשָׁר לִקְרוֹת אֶת חַי הַחַיִּים בִּשְׁמוֹ – שהיא אותיות התורה, כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַפֶּה – הפה הוא סוד מלכות פה, תורה שבעל פה קרינן לה, שכל היהדות מושתתת על התורה שבעל פה, והיא נקראת בעל פה דייקא, וְלֹא עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה לְבַדָּהּ – שאף שמחשבה בדברי תורה הוא דבר טוב מאד, אבל עיקר לימוד התורה צריך להיות על ידי הדיבור, כי בכך קוראים את חי החיים לתוך הימים והמדות –
"כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצָאֵיהֶם", ודרשו על זה חז"ל: למי יהיה חיים? רק לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה – למי שמוציא את דברי התורה בפה, ומדגיש זאת רבינו שוב: לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא – לא רק בגלל המצוה לומר דברי הקודש של התורה, אלא יש כאן הדגשה על הפה, שקורא לשם הקדוש שיבוא אליו, והפסוק אומר בפירוש: שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְחַיִּים, כַּנַּ"ל – כמו שהסברנו למעלה, שצריך להמשיך חיות לתוך הימים והמדות. נִמְצָא, עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה – שהאדם עסוק באמירת ודיבור דברי תורה בפה דייקא, וקרא לזה עסק, כי אין זה מהשפה ולחוץ אלא עסק ממש, כמו אחד שצועק עצם חיותו ממש, אזי מַמְשִׁיכִין אֲרִיכוּת־יָמִים – כי התורה היא החיים, שמו של מקור החיים, שכשקוראים אותו באמצעות שמו, הרי הוא מזומן אליו, ומשפיע שפע חיותו לתוך האדם הקורא אותו, שזהו סוד אריכות ימים, וממשיך זאת לתוך המלכות, אבל כיון שהמשיך אריכות ימים באמצעות דעת עליון שהיא התורה, וְאָז זוֹכֶה לְדַעַת – כיון שזכה לאריכות ימים דתורה, זוכה לדעת, ומבאר מיד ההקשר של זה: כִּי הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל הוּא בְּעַצְמוֹ הַחִיּוּת – דעת ושכל היא חיות האדם, כמו שרואים שאדם ללא דעת אין לו חיות כמעט, וחי בשוממות החומר החי רק כדי חיונו, אך אי אפשר לקרוא לחיות זו חיות, אבל רבינו מדבר בעומק הענין, שעצם החיים הם הדעת, כי החיים הם במח, והמוחין נקראים חיים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה אֶת בְּעָלֶיהָ" – ורבינו אמר לאמו, שיש אצלו אנשים כאלו שיכולים לחיות מהחכמה תחיה את בעליה, רבינו מדבר על הפסוק הזה לא שהוא משל, שהחכמה גורמת חיים לאדם, אלא שהחכמה היא עצם החיות של האדם, וממילא כשיש לו חיות הוא יכול לזכות למוחין, וכאן מלמד רבינו, שעל ידי עסק התורה הוא זוכה לחיות הזו. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא עִקַּר הַחִיּוּת – השכל הוא האור האלוקי המחיה את האדם, שכל מציאות צלם אלקים היא שכל עליון שנפח באפיו נשמת חיים, כל ניצוץ של דעת באדם כלשהו, הוא התלבשות האור האלוקי בגילוי, אלא שלפעמים הכלים מסתירים אלוקות שזה החכמות חיצוניות וכו', וחכמה להרע, אבל זו יניקת החיות האלוקית החיה בתוך האדם, כביכול. וכעת מגיעים לעיקר: וְעַל־יְדֵי־זֶה הַדַּעַת – הנמשכת מעסק התורה הקדושה, שאז זוכה אדם לדעת הזו שהיא החיות שלו, יְכוֹלִים לְקָרֵב וּלְהוֹכִיחַ אֶת מִי שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹכִיחַ – היינו שמקבל שכל מבורר את מי צריך לקרב ואת מי צריך להוכיח, שלזה צריך אומנות גדולה מאד. ולא אומנות של פסיכולוגיה והבנה אנושית, כי אם ממש בחינת רוח הקודש שזוכים לה רק עמלי תורה לשמה. ואז כל דיבוריו עם מכריו ועם מעגלי השפעתו הם בחכמה נפלאה מאד, בחכמה הנשפעת מדעת עליון המפעפעת בו, וכל זה זוכה על ידי שעוסק בתורה, וככל שיכניס בלימודו כוונה זו, שהוא קורא לחי החיים, ועושה דברים לשם פעלם, זוכה ללמוד תורה לשמה, ולקרב את כל העולם להשם יתברך, כפי שכבר ראינו שהיו חכמים גדולים בעם הקדוש, שרק על ידי תורתם ולמודם זכו שמלכותם אפפה את כל בני ישראל, ועד היום מאן מלכי רבנן מוזכרים בתשוקה על ידי נשמות ישראל, שרוצים לילך בדרכיהם.
שיהיה לך צום קל
ותזכה להמון אור בחייך, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה גדולה מאד.
אני שמח על הדרך שלנו ללמוד, אקוה שאתה מחזיק מעמד בקצב, ושנזכה העיקר לקיים הכל בתמימות ובפשיטות גדולה מאד.
הכ"ד ידידך
שלמה ברוך בלוי