מכתב קפ
הסתרה, והסתרה שבתוך הסתרה
בְּעֶזְרַת השם יתברך, יום ראשון לסדר מטות, י"ח תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
הנה היום הוא יום תענית י"ז בתמוז נדחה, וגילו לנו רבותינו במשנה בתענית, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.
וראוי לנו להתבונן, במציאות הדברים הללו, שעליהם אנו מתענים, כיצד לתקנם בפנימיות לבבנו, כי כל מה שאנו עושים, הוא בכל אדם ובכל זמן, והנה הלוחות שנשברו גרמו שכחה לעולם, ולכן שוכחים את הלימוד, ושוכחים את המלמד, ושוכחים את התכלית הנצחי, ובכל ימי הגלות יש מן השכחה הזו של שבירת הלוחות, כי שבירת הלוחות מורה על הקדושה שמחכה לתיקון, כי השכחה מוכרחת היא, והתיקון ללמוד אף שלא זוכרים, ולומדים שוב, ושוכחים, ולומדים שוב עד שזוכים שדברי תורה נבלעים בדמם.
והנה בטל התמיד הוא סוד הדבקות שבטלה, בעוונות כי רבו בימי הגלות, שהחלו מהיום הזה, שמתענים בו, כי הנה כתיב שויתי ה' לנגדי "תמיד", וזו הדבקות שהיתה מתגלה בעולם כאשר היו מקריבים את קרבן התמיד, היינו שהיתה יכולת לנשמות ישראל להיות דבוקים בהשם יתברך תמיד.
והובקעה העיר, הוא ענין של התעוררות שלא כראוי, התעוררות להבלי העולם הזה, אבל ההתעוררות לתשוקת אלוקות הובקעה, וחדרו לתוכה רוחות זרים, שרוצים עוד דברים עם עבודת המלך, שזה פוגם מאד בתשוקה הפנימית להכלל באלוקות.
והנה שריפת התורה היא שהתורה נשרפת בתבערת אש התאוות, כי כשאין מקיימים את התורה, הרי גוילין נשרפים ואותיות פורחות באויר, ומצירופי אותיות ותיבות התורה הקדושה נעשים צירופים רעים של עבירה, ותכלית עומק הגלות היא נקודה זו, שהתורה מסתתרת בשריפתה, כאילו אינה, ותורה היא רק תורה שלומדים אותה בקדושה ובטהרה מתוך התמסרות לנותן התורה, הן בלימוד והן בקיום. וזהו ענין צלם בהיכל – דוחק רגלי השכינה, כאילו יש עוד איזה כוח מלבדו חלילה, והיכל בגימטריא אדני, כמו שאומר רבנו ז"ל, כי הצלם הזה אם יוסר ממקומו במהרה בימינו, הרי שתתפשט מלכות ה', סוד השם הקדוש אדני בעולם, ויהיה נפלאות גדולות, והשם יתברך יעזור שהימים האלו יתהפכו לששון ולשמחה.
*
רבינו ממשיך ללמד אותנו:
כִּי יֵשׁ שְׁנֵי הַסְתָּרוֹת – שהשם יתברך מסתיר את עצמו מהברואים בהם, וּכְשֶׁהַשֵּם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת – היינו שיודעים בכלליות שיש השם יתברך, אך אין מרגישים אותו בחיי היום יום, וזו הסתרה אחת, שהשם יתברך בעצמו מסתיר את עצמו כדי שיזכו אלו העמלים לגלותו, לשכר נצחי שאין לו קץ. גַּם־כֵּן קָשֶׁה מְאֹד לְמָצְאוֹ – כמובן, שהקב"ה עושה משהו, הוא עושה אותו בתכלית השלמות, ואם השם יתברך מסתיר את עצמו ברצונו, הרי שההסתרה היא חזקה ביותר, ולכן 'קשה מאד' למצאו, וגם זה אינו פשוט כלל, כי אפשר לדבר הרבה מהשם יתברך, ואיך שצריך לחיות חיים עם הבורא, וכשמגיע עת נסיון, הכל נעלם ונסתר, והכל תלוי, כפי שייאמר בהמשך כפי היגיעות והעבודות להסיר את ההסתרה הזו, כי לשם כך נועדה – שיסירו אותה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן – אע"פ שקשה מאד למצאו, כְּשֶׁהוּא נִסְתָּר רק בְּהַסְתָּרָה אַחַת – שאינו מרגיש את הקב"ה בתמידות, כנ"ל. אֶפְשָׁר לִיגַע וְלַחֲתֹּר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ – רבינו מלמד אותנו איך עושים זאת, 'לִיגַע' – אחד שעובד תמיד הוא מתייגע, לכן צריך לשים לב כאן על ההדגש, שעבודה זו, למצוא את השם יתברך, צריך לעשות 'בתמידות'. 'וְלַחֲתֹּר' – זו התכונה שאדם חופר בפנימיות של כל דבר, כי הרי השם־יתברך הוא עושה הכל, ונמצא שהוא ממש נגלה לעין כל, רק צריך להעסיק את המח באמת הזו, שהכל זה הוא ממש, והוא נוכח לגמרי בכל תנועה ותזוזה, ואם יש מכשולים הרים וגבעות ומניעות, חופרים בפנים ומגלים את האור האלוקי המסתתר בכל זה, שהוא הסיבה לכל המניעות כולן. מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ – כי עצם הידיעה שהוא יתברך אל מסתתר, אזי איזו מין הסתרה היא זו? זה כבר לא מוסתר, הידיעה הזו, שיש כאן מלך מסתתר בכל מלכותו, אזי מה שנשאר שזה רק למצוא אותו. אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר בְּ'הַסְתָּרָה תּוֹךְ הַסְתָּרָה' – שזה בא על ידי שהאדם אינו שם לבו לגלות את ההסתרה הראשונה, ולחשוב מחשבות איך מוצאים אותו יתברך, והוא חי חיים מנותקים מנוכחות הבורא יתברך, הרי שההסתרה הזו מתעבה עיבוי אחר עיבוי, ויש לה קליפה חיצונית לאותה הסתרה, שאף היא הסתרה, ורבינו מבאר: דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ – היתה הסתרה אחת. כעת באה ההסתרה להסתיר גם אותה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ – המלים כאן מבהילות הרעיון ממש, 'אינו יודע כלל', האדם יכול לחיות שבעים שנה, ולחשוב שהוא עובד ה', והוא קרוב לה', ועושה את רצון ה', והוא אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, וזה בהרבה בחינות, יש ואדם אינו מסוגל למצוא את השם יתברך בחייו האישיים, אזי הוא מאבד את ההרגש שיש כאן משהו לא מושג, אלא הוא מתכחש לעצם הענין, רחמנא ליצלן, ויש אחד שרוצה לעשות את רצון ה', אבל אינו עוצר את עצמו לחשוב האם הוא עובד את השם יתברך בכלל, ובכללות העולם, גם כן יש כיום, בעונות הגלות הסתרה שבתוך הסתרה, אֲזַי אִי־אֶפְשָׁר כְּלָל לִמְצֹא אוֹתוֹ יתברך – כי אם אינך יודע מה אתה צריך למצוא, איך תוכל למצוא?! מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – הוא אינו יודע כלל, ואת מי הוא יחפש? אבל מי עושה זאת, אם לא השם יתברך בעצמו, כמו שכתוב: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" – צריך להשים לב, שעדיין זה גם 'אנכי', דְּהַיְנוּ שֶׁאַסְתִּיר את הַהַסְתָּרָה, ויהיה באחרית הימים כזה נסיון גדול בעולם, שֶׁלֹּא יֵדְעוּ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר – ומקודם אמר רבינו שאינו יודע כלל מהשם יתברך, כי זו הנקודה, ברגע שאתה יודע ממנו יתברך, אתה מיד מבין את זה שהוא נסתר כל כך, וממילא הסתרה אחת יורדת ממך, אבל עיקר הבעיה שאין יודעים ממנו יתברך כלל, וממילא אין יודעים שהוא נסתר, ואלו שתי דרגות נמוכות בהסתרה שבתוך הסתרה, יש הסתרה של כפירה גמורה שאין יודעים ממנו כלל, ויש הסתרה של הכחשה, שאדם חושב שהוא יודע ממנו יתברך, ואינו יודע כמה השם מסתתר ממנו, בגין חוסר האמת הפנימית שלו, ולא יגע ולא חתר מעולם לבקש ולחפש אחריו יתברך. וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ – כי אין מוצאים אין מחפשים. ולמה אינו מחפש? מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ – כלומר, הגורם האמיתי להסתרה שבתוך הסתרה, הוא חוסר הידיעה שאת השם יתברך צריך לחפש! לא חפשת? כי אינך יודע שזה ממש נקודת יסוד ענינך בעולם. כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ – ואם אינו נסתר למה לחפש, רק דברים נסתרים ונעלמים מחפשים, ובזה שאינו יודע שה' נסתר, אזי אינו מחפש, כלומר, למה אינו מחפש? כי אינו יודע שצריך לחפש, למה אינו יודע שצריך לחפש? כי אינו יודע שהוא נסתר. כִּי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת, כַּנַּ"ל – כמו שהסביר לעיל, שאחרי ההסתרה האחת, באה ההסתרה הנוספת, ומכסה את עצם הענין שיש הסתרה בכלל.
השם יתברך יעזור שההסתרה העולמית, שהיא הסתרה נוראה שבתוך הסתרה, תתמוגג לגמרי, ויתגלה אור ה' בעולם, ויהיה אור ושמחה, וימי בין המיצרים יתהפכו לאור גדול מאד, לימים שמחים מאד, לימים של גילוי אלוקות.
אוהבך מאד
שלמה ברוך