מכתב קפא
ביטול שתי ההסתרות
בְּעֶזְרַת השם יתברך, יום שני לסדר מטות, י"ט תמוז תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
אחי היקר, מה שלומך, איך אתה מרגיש, איך עוברים עליך הימים והלילות, השבועות והחדשים, איך אתה זוכה להרגיש את הבורא יתברך. עלינו לדעת, כי עיקר הלימוד של רבינו הוא לימוד ההתחזקות, היינו שבכל דבר שלומדים בספרי רבינו, צריך לדעת, את הדרך של התחזקות בזה, קודם כל, עצם ענין האמונה שאפשר לאחוז בדבר הזה שגילה רבינו, כי עלינו התכוון בלימודו הטוב, שנית כל, כל דיבור ודיבור נאמר להחיותינו כהיום הזה, ואפילו מהמקום הכי נמוך אנו יכולים להתעלות מאד מאד ולהיות אנשים כשרים באמת.
הלימוד הנורא שלומדים מענין ההסתרה וההסתרה שבתוך הסתרה, שעצם ההסתרה אנו יכולים מיד לבטלה על ידי שמיד נתבייש בעצמנו, איך קרה דבר כזה שהשם יתברך נסתתר מאתנו, ואנו לא מרגישים אותו בכלל, ואין לנו שום טעם בתורה ובמצוות, ואז להסתער על החיפוש הזה, אני חייב לזכות אל טעמו וראו כי טוב ה', אלא שאז יש סכנה גדולה מאד, כיון שהשם יתברך נסתר ממנו, הוא יכול להיות שקוע בהסתרה הזו, און זיך לעבן אזוי מיט די הסתרה, ולסוג חיים שכאלו, שמשלימים כאילו עם ההסתרה, קוראים הסתרה שבתוך ההסתרה, שהוא בכלל לא מתעניין אם מוסתר או לא, הוא בחוץ לגמרי.
אבל כמו שנראה בהמשך התורה, רבינו יבאר, שבעצם אם גם ההסתרה היא מהשם יתברך, אז מה ההבדל? הוא יכול לעשות אותו תהליך, ולחפש את השם יתברך שמסתתר בתוך ההסתרה הזו. אכן כך, אלא שזה יותר קשה, ויותר נעלם, ועלינו לחרוד מהתופעה הזו, שפתאום נרדם לגמרי, ואפילו הפרס הזה, להתחיל לכאוב את ההסתרה עד שתתבטל – גם כבר לא יהיה לנו, ואנשים חושבים שהם חיים חיים טובים, אבל הם חיים חיים רדומים, כמו שאמר רבינו שיש אנשים שישנים את ימיהם, הם בכלל לא יודעים שהשם יתברך נסתר מהם, הם לא יודעים מה זה השם יתברך, הם לא חשים וטועמים "קרבת אלקים לי טוב", אז הם לא מחפשים.
אבל הידיעה המרעישה שהרבי מגלה לנו כאן, שתדע, שגם התרדמה הגדולה הזו, היא על ידי השם יתברך בעצמו, כי אין שום דבר חוץ ממנו, גם מה שאתה מקלקל כל הזמן, גם שם נמצא השם יתברך, לא כתירוץ לעשות מעשים רעים חס ושלום, אלא להבין, שאם נפלתי למקום כזה וכזה, זה המקום שמשם רוצה השם יתברך שאשוב בתשובה, וכשמתבונן בחייו, ורואה שהוא באמת במקום כזה, שאפילו ההסתרה נסתרת ממנו, והוא ממש בבחינה הזו של הסתר אסתיר, עליו להסתכל על נקודת החיות האלוקית שיש בכל מה שהוא נתון בו, ולהאמין באמונה שלימה, כי הוא מסובב ביד השם ממש, ואליו הוא פונה בפיו ובלבבו וברעיוניו עד שתתבטל ממנו ההסתרה.
ותיכף כשנכנסת בו את הדעת הזו, הוא מתרומם משתי ההסתרות גם יחד, הוא נהיה מחובר ומקושר ונכלל בו יתברך, והמציאות של הערפל והחושך מתבטלת ותחתיה באה מציאות של הארת אלוקות, של השראת השכינה, וכל זה עושים על ידי התבוננות ודעת דקדושה, שזה בחינת התורה שלומדים שמכניסים אריכות הימים לתוך המלכות, כמו שנלמד בהמשך, מה השייכות של הסוגיה הזו של הסתרה, לכל מה שאנו לומדים כעת.
ובקיצור, הרי אנו מחפשים את הדעת השלימה, הדעת הזו שעמה נזכה להפיק מתפקיד המלכות שלנו את השלימות, להוכיח באתגליא ובאתכסיא, ולזה נזכה על ידי עסק התורה, אבל פה מוסיף רבינו, שתורה כזו שמחיה את ההסתרה שבתוך ההסתרה, עליה אנו מדברים, והיא זו שנצרכת לנו, והתורה הזו היא אמונת הדעת באלוקות, לידע, להודיע ולהוודע שיש השם יתברך בעולם, ואין שום פירור של מאורע שנארע מלבד רצונו ורשותו המוחלט.
את כל זה אני כותב לך במהירות גדולה באישון לילה ואפילה סמוך לאור הבוקר, כי נזכרתי שלא שלמתי עדיין התמיד שלנו, וכעת, למרות העירבוב, אקוה שתזכה להוציא איזו חיות דקדושה בשבילך, שנתחיל לחיות חיי דבקות שאין בהם הסתרה כלל, חס ושלום, אלא נהיה נמשכים ומתגעגעים ומתרפקים על אהבתו הישנה של אבינו מלכנו.
הרי כאלו דברי ידידך אוהבך
רעך ורע אביך, וחברך המעתיר בעדך תמיד
שלמה ברוך בן רבקה