מכתב קפה
החיות האלוקית בהעלם ובצמצום
בְּעֶזְרַת השם יתברך, יום ראשון לסדר מסעי, כ"ה תמוז תשפ"ב.
לכבוד …. שיחי'.
הנה עלינו נפלה חובת היום לדבר מרבינו בכל יום ויום ולהתעסק ולהתעמק בספריו ובעצותיו הקדושים, כי ממנו תוצאות חיים לכל בריה שבעולם, ועלינו חמל השם יתברך שגלה לנו את הצדיק הזה, פלא הדורות, פלא לחיי דבקות בו יתברך, ואשרינו שיש לנו שייכות לקדושה נפלאה כזו, שאיך שלא יהיה – בודאי יתקננו רבינו, מאחר שאנו רוצים להתקרב להשם יתברך באמצעות הצדיק הזה, וכבר בפרוש גלה לנו רבינו, שאם אין אדם רוצה להתקרב להשם יתברך – לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים, אבל בודאי אנו רוצים ורוצים, והסימן לכך אם אנו רוצים, אם אנו קבועים על בתרי ספריו הקדושים, ואנו מעלעלים בהם מדי יום ביומו, ומוציאים משם עצות לעובדה ולמעשה, איך להכשיר מעשינו לפני אבינו שבשמים.
וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹשִׂין דְּבַר עֲבֵרָה, שֶׁהוּא שֶׁלֹּא כִּרְצוֹן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – שבודאי אסור לעשות עבירה, ואם עושים עבירה הוא ההיפך מרצון השם יתברך, ויתכן מחשבה כזו שבכך מסלקים את השם יתברך, אומר רבינו, לא כן, אלא עִם כָּל זֶה – שהדבר הוא אסור, בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם חִיּוּת הַשֵּם יִתְבָּרַךְ – כי לולא חיותו יתברך, לא היה יכול להניע יד ורגל אפילו כדי לעשות עבירה, וכמובא בספה"ק תניא (פרק כד) וְהוּא כִּמְשַׁל הָאוֹחֵז בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וּמוֹרִידוֹ לְמַטָּה וְטוֹמֵן פָּנָיו בְּתוֹךְ בֵּית הַכִּסֵּא מָלֵא צוֹאָה, שֶׁאֵין לְךָ עֶלְבּוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן לְפִי שָׁעָה. שֶׁהַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא נִקְרָאוֹת קִיא צוֹאָה, כַּנּוֹדָע. כי בודאי החיות שהוא חי בעת שהוא עושה העבירה, והוא שלא כרצון השם יתברך – יש שם החיות של השם יתברך, שהאדם החוטא, כביכול, מכריח את הרצון העליון, להיות עמו בעבירה, ודבר זה הוא יסוד חזק, שאין האור האלוקי יכול להחשיך לגמרי, חס ושלום, כי עדיין יש בו ניצוץ של חיות אלוקות יתברך. אַךְ שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל – כי במעשה העבירה הוא מעלים את כבוד קדושתו יתברך, ואין רואים בפועל התגלות כבודו, כי אם ההיפך, חס ושלום, והאור של החיות אלוקות מצומצם שם בצמצום גדול, שכמעט אין רואים שיש השם יתברך כאן, וזה המעשה הקשה של עבירה, שבכל פעם שיש העלם וצמצום כזה, יש הסתרה. ומה זו החיות המתגלה בכל דבר בבריאה? וְהַתּוֹרָה הִיא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר – נמצא, שבכל דבר שבעולם, יש חיות של התורה, שהיא חיותו יתברך, כביכול, וזה צריך לעורר את האדם מאד שלא לעשות עבירות, כי איך יקח את הכח האלוקי שיש בבריאה, ויעשה עמו נגד רצונו? נִמְצָא – לפי זה שבכל דבר יש חיות אלוקות, שהיא התורה שהיא החיות של כל דבר, הרי שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים – הדברים שקורים בעולם, בכלליות ובפרטיות, ובכל הדיבורים שאנשים מדברים, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת – שזה דבר נורא ואיום מאד, שבכל מחשבה שאדם חושב, וכל בני אדם חושבים, אֲפִלּוּ מַחֲשָׁבָה דִבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם – היינו שחושב שלא כרצונו יתברך, או שמדבר שלא כרצונו יתברך, וכן שעושה חלילה בפועל ממש עבירה, אין האור האלוקי מניח אותו ריקן לגמרי, כי אם מצמצם את עצמו, עד שאינו מרגיש כלל שיש השם יתברך, וזה ההתרחקות 'שלו' מהשם יתברך, אבל הוא יתברך מחיה, מקיים ומהווה אותו באותו רגע של עבירה ממש, יֵשׁ שָׁם גַּם־כֵּן הִתְלַבְּשׁוּת הַתּוֹרָה – שהתורה מתלבשת בהעלם במחשבה, דיבור ומעשה (אפילו) של עבירה, אַךְ זה שאדם שעסוק בעבירות אינו מרגיש את השם יתברך, והפשע של האדם מכניס כפירה לאדם (ספר המדות, אות אמונה, סימן כב), מפני שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל – וההעלמה והצמצום הזה גורם לאדם, שיחשוב כאילו לית דין ולית דיין, בִּבְחִינַת הַסְתָּרוֹת – היינו שהקב"ה וחיותו ותורתו בודאי נמצאים כאן בדבר הזה, אלא מחמת ההעלם והצמצום, נסתר ממנו מציאותו הנוכחת של השם יתברך.
בקטע זה מלמד אותנו רבינו את השורש של 'גילוי ההסתרה', אם אדם לא יודע שיש כאן הסתרה, אלא חושב חלילה, שאין כאן כלום, הרי שההסתרה נסתרת ממנו, אבל כשלומדים היאך היא ההסתרה, שהתורה מלובשת בכל דבר שבעולם, אלא מחמת העבירה זה בהעלם ובצמצום גדול, שזה הפשט של המושג 'הסתרה', שמוסתר מהאדם שיש גם כאן גילוי עצום ונפלא של השם יתברך, וכאשר לא יהיה מוסתר דבר זה ממנו – מיד ימשך לבבו אחר השם יתברך ויעשה תשובה שלימה, ולא יעשה עוד עבירות, כי אור ה' יחופף עליו תמיד.
נקצר, ונמשיך מחר בע"ה.
ממני אחיך שלמה ברוך.