מכתב קפז
ההסתרה שבתוך ההסתרה
בְּעֶזְרַת השם יתברך, יום ראשון לסדר דברים, ג' אב תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
כעת אנו באים ללמוד את ההתמודדות שלנו עם הגרוע מכל, על אבדן ה'נדנוד', אם עד עכשיו, כשאדם כבר היה במצב גרוע מאד של 'עבר ושנה נעשה לו כהיתר' [תעצור ותחשוב את המדרגה הזו, עד כמה היא נמוכה ושברירית, בקצה הקצה של התהום, שכבר עבירות נחשבות להיתר… עם כל זאת, היה שם נדנוד, עצם הידיעה ש'אתה' הוא זה שהיית הפוסק מטעם עצמך, זו ידיעה שמכרסמת בהנאה של העולם הזה. דוגמא לדבר, מה שרבינו ז"ל מביא בתורה רנ"ד, אודות הרשעים שעמלים לעקור מעצמם נקודת היהדות ואינם מצליחים. זהו הנדנוד הקדוש, שבתוך הלב מעקצצת איזו תובנה, שהענינים לא כל כך פשוטים, הגעתי למקום שמשם אין דרך מוצא, אני הוא זה שעבר ושנה נעשה לו כהיתר… נדנוד זה מהדהד בלב, כעת נמשיך ונקרא את דבריו הקדושים, איך הוא מוביל אותנו להכרת מחוז הרבה יותר מסוכן, והפלא הגדול שבכל הפלאים, שגם שם תקפה אותה עצה להצלה, כמו העצה להצלה מההסתרה הראשונית שדברנו עליה, שהיא, עבר ושנה נעשה לו כהתר.
אֲבָל דַּע – ההקדמה הזו, צריכה להעיר אותנו, הרבי אומר, אבל דע, הפירוש המילולי של זה – באמת אתה צריך לדעת עוד ידיעה, כלומר, מה שגיליתי לך על ההסתרה הנוראית ההיא, היא לא כל הסיפור, היא רק תחילתו, אלא שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּחִינַת הַסְתָּרָה שהיא בְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, ורבינו מסביר, איך ההסתרה היא בתוך הסתרה? דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת – עצם העובדה שיש פה הסתרה, מוכחשת מכל וכל, לא מוסתר ממני שום דבר. צריך לדעת, שאנו לא מדברים פה כמו שזה נראה על חוטאים גמורים וכו', אנו צריכים להתבונן בעצמנו, על חלקים גדולים שלנו בחיי היהדות, שהם רדומים ומתים, חלק הם בבחינת הסתרה, מפעם לפעם אנו מתעוררים, ווי האלט איך אויף דער וועלט, כי הלוא כתוב כך וכך, ואצלי זה כבר כמו היתר, ולפעמים יש דברים, שאנחנו כל כך רחוקים מהם, שהם אצלנו בבחינת ההסתרה שבתוך ההסתרה, זה דומה קצת לתינוק שנשבה לבין האומות, שאכן השם יתברך נסתר ממנו, כי אינו יודע את דרכיו, אך אינו רואה את כל זה כהסתרה, כי אינו מבין מה נסתר ממנו, כי הוא כה רחוק מכל הענין, שאין הסתרת הענין מפריע לו בכלל, זה הסתרה שהיא בתוך הסתרה, שמוסתר ממנו שיש משהו שמוסתר ממנו! וככה קורא לאדם שעובר לשלב שני של ההסתרה, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ – זהו מצב של אי ידיעה מוחלטת מהשם יתברך, התרחקות נוראה לגמרי מאור פני מלך חיים, דְּהַיְנוּ שֶּאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁנֶּהְפַּךְ אֶצְלוֹ הָאִסּוּר לְהֶתֵּר – כי אין לו בכלל איסור והיתר, כל ענין הפיכת האסור להתר, היא חצי הודאה שיש פה איזו בעיה, אלא שמלמדים את עצמנו לפתור את הבעיה בדרך העקומה של הפיכת צירופי התורה לרעה וכו', רח"ל, ואף כמה שזה נורא, עדיין יש פה שיח ודיון עם האסור ועם ההתר, עד שמחליט לבחור בבלתי רצוי, השם ירחם, אבל כאן, בהסתרה שבתוך ההסתרה, הוא לא מתעסק עם זה, הוא חופשי בעיניו לגמרי, [והמחיר שהוא משלם על זה, זה הריחוק הגדול מהשם יתברך, שהוא אף אינו יודע על זה], רַק כָּל הַדְּבָרִים רָעִים דּוֹמוֹת לוֹ לְמִישׁוֹר גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם – זה לשון חז"ל (יומא עה.): 'כָּל הַנּוֹתֵן עֵינוֹ בְּכוֹסוֹ – עֲרָיוֹת כֻּלָּן דּוֹמוֹת עָלָיו כְּמִישׁוֹר'; המצב הזה, בו דברים רעים נחשבים אצלו כטובים, דומה לאדם שהולך בבטחה בדרך מישור, שאינו צריך לפחד פן ימעד, הוא הולך בטוח בדרכו וכו', לא כן כאשר יודע שיש בורות, מסתכל ונזהר וכו', הַיְנוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר שֶׁעָבַר וְשָׁנָה – וכבר הגיע לדרגה של הסתרה אחת. ולא נזכר בזמן לעוף ולברוח משם, להכיר בעצמו, תראה מה קרה לך! לאן נשלכת שאתה אדם כזה שעברת ושנית, אלא התרדמה המשיכה הלאה, ואז עוֹשֶׂה יוֹתֵר עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם – כי הענין של נעשה לו כהיתר מתעבה ומתגדל, מה שגורם לו להתפלא על התפקיד שלו, בשביל מה צריך בכלל להתבטאות על זה שזה 'היתר', אין פה דיונים בכלל על שום דבר, הכל הפקר גמור, חס ושלום, אֲזַי נִסְתָּר מִמֶּנּוּ אֲפִילּוּ זֹאת 'שֶׁיֵּדַע' שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר – 'לדעת' זו מתנה, האדם שהוא חי ללא דעה – אינו אדם, אדם שאינו יודע מדת לגמרי, שנולד כך וכו', הוא נולד מיד למציאות של הסתרה שבתוך ההסתרה. אבל גם בכל דרגה שהיא, כל אחד יכול כל כך להדחיק את הידיעה שהיתה עדיין מנדנדת בהסתרה הראשונה, עד שהיא נעלמת, ונעלמת כל כך, שהאדם לא קולט, שבעצם הוא זה שהנדס את כל הברוך הזה… הוא פתאום חי לתוך מציאות אחרת שלא מביאה לידי ביטוי את הידיעות הקודמות שלו אודות ה' והתורה הקדושה, וכמו שרבינו מגדיר אותו: רַק שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִשּׁוּם נִדְנוּד אִסּוּר – זו המילה החדשה שרבינו הכניס פה, שלא היה קודם, הנדנוד אסור, הוא המצפון שבלב, שמנדנד את היציבות הזו ש'הכל בסדר', וְהַכֹּל הוּא יָשָׁר בְּעֵינָיו – כאשר אין נדנוד יותר, והדרך ישרה לגמרי, וְזֶה בְּחִינַת 'הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה' – וההסבר בא שוב, שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת, כַּנַּ"ל – כי אם אין יודעים שיש הסתרה, הרי שהיא נסתרת, כי כל כוחה מהידיעה שיש משהו נסתר, אבל אם אין מחפשים כלום, אז שום דבר לא נסתר. וכאן מגיע הגילוי המרעיש של רבינו: וּבֶאֱמֶת, גַּם בְּתוֹךְ 'הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה' – גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, כִּי בִּלְעָדָיו אֵין חִיּוּת לְשׁוּם דָּבָר, כַּנַּ"ל – כיון שהיסוד הוא אחד: שאין שום חיות חוץ מהקב"ה, הרי שמוכרח להיות שכל המהלך הזה של הסתרה שבתוך הסתרה, שזה מקום הכי נמוך, יש שם בודאי אלוקות, כי לית אתר פנוי מיניה כלל, ויותר מזה, שם מלובש השם יתברך! שאפשר למצוא שם את השם־יתברך ולצאת משם לגמרי, זה בגלל שה' לא עזב את חיותו מן הדבר, ומהי החיות? אותיות התורה!, רַק שֶׁעַל־יְדֵי רִבּוּי הָעֲבֵרוֹת הָפַךְ 'דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים' לְגַמְרֵי – היינו אותיות התורה קיימות גם אז, אבל לאחר שהוסר ה'נדנוד' הנ"ל, כל דברי אלקים חיים, כל אותיות התורה מתהפכים, עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ אֶצְלוֹ מֵחָכְמוֹת הַתּוֹרָה לִפְתַיּוּת – שים לב: לא שנהפך לו דברי־תורה להיתר, כמו למעלה, אלא כעת כל החכמה העמוקה של התורה משרתת את הפתיות שלו, מה זה פתי? טפש? פתי זה ההיפך מחכם, מחכימת פתי, כדי שפתי יתהפך הוא אמור לההפך לחכם, אז הוא ההיפך מחכם, אצל האדם הזה שנכנס להסתרה שבתוך ההסתרה, הגילוי האלוקי שבתורה לא נוגע למקום החושב שלו, אלא למקום הנמוך והפתי שעדיין לא החכים. ואף אם ידברו אתו דברי חכמה שבתורה, הפיכת הצירופים של אותיות התורה גרמה שהדרך שלו תיראה לו החכמה והצודקת, ודברי התורה שבפיו ליד זה ועם זה, נראים כמו פתיות, היפך החכמה ממש, כי לפעמים אנשים מדברים דווקא בשם התורה, וכשאתה מאזין להם אתה משתומם איך לוקחים חכמת התורה לטפשות הנוראה שהם מוציאים מפיהם, וכל זה בא מחמת שהם רחוקים מהדעת לדעת להבחין שזה בעצם הסתרה על האור האלוקי האמיתי המבקש להתגלות, עַד שֶׁ'אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל' אֲפִלּוּ זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר, כַּנַּ"ל – נראה להדגיש כאן שהזעזוע הגדול של רבינו מהמצב השני, כלומר, מה הגדרת העומק של ההסתרה שבתוך הסתרה לעומת ההסתרה? זה הדבר שהוא "אינו יודע", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, כַּנַּ"ל – שכל הבחינה של הסתרה היא הרי "אי ידיעה", וכשאדם אינו יודע שאינו יודע, הרי שיש כאן "אי ידיעה כפולה"; אם עד עכשיו, בהסתרה הראשונה הוא לא ידע שהאיסור הוא איסור והוא חשב שהאיסור נעשה היתר, כעת, בהסתרה השניה, ההסתרה שבתוך ההסתרה, 'הוא לא יודע שהוא לא יודע שהאיסור נעשה היתר!', הוא חושב שהוא כן יודע, הוא סומך על עצמו שהדרך שלו היא נכונה ובטוחה, שהוא ידע לעצור בזמן? והוא מודע לכך שהוא עשה פה איזו חגיגה מכל האמת שהיתה בלבו תמיד, אבל הסוד הגדול הוא שהוא טועה, שהוא לא יודע איפה הוא נמצא בכלל, הוא איבד מזמן את הנקודה הזו שעוד מנדנדת, כאשר כבר לא מנדנד לו הוא שם, אבל עם זאת רבינו פה מסכם דבר גדול ונפלא, שהמציאות הזו, היא מציאות שיכולה להתבטל עקב כך שבכל הדברים האלו שאדם חווה בהיותו בהסתרה שבתוך ההסתרה, מלובש השם יתברך, והוא יכול ממש לרוץ לזרועותיו ברגע זה ממש, משום שעצם הידיעה על המצאותו של השם יתברך, שנודע לך שאתה הולך במסלול בדיוק כפי שרצה השם יתברך, שתעבוד אותו גם מפה, ובדיוק מהמצב הזה וכו', אז אתה נרגע, אתה לא נאבדת, לא שכחו אותך, אתה יכול לגלות בהחלט את השם במציאות שלך, אז אין שום הסתרה, לא הסתרה ולא הסתרה שבתוך הסתרות, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְגַלּוֹת הַהַסְתָּרוֹת הַנַּ"ל – כדי לזכות לדעת להוכיח, כמו שרבינו אמר בראש התורה, צריך דעת, ואז יכולים לגלות את ההסתרות הנ"ל, שזכינו לנגוע קצת באימתנות של התופעה שלהם.
העיקר מה שרבינו רוצה מאתנו, שנהיה יהודים מלאים געגועים להשם יתברך, שנרצה כל הזמן לחפש את השם יתברך, לחשוב עליו, לרצות לעשות את רצונו מחמת אהבה גמורה והתכללות אינסופית, ולזה צריך ללכת בדרכי הצדיקים, לשבת וללמוד את ספריהם הקדושים, שמכל מתיחת קו בספר הזה – יש עצות ותלי תלין של הבנות לעובדה ולמעשה איך עוברים את החיים בנקודה הזו והזו, כמו שכעת שאנו לומדים בבהירות, את הדרך איך הבעל דבר מושך אותנו באף, זה מביא אותנו לידיעה, איך עוצרים את הגלגל בזמן, איך מוודאים, שלא נופלים לתרדמה בשום ענין יהודי, כי כל הלכה, וכל מצוה וכל תנועה של יודישקייט, הם חיבוק גדול לאלוקים חי השוכן בקרבנו.
מקוה להשם יתברך, שיש לך הנאה מהכתיבה הזו, ושיש לך התקדמות בעבודת השם לפי דרכך הטהורה, כי כל הדיבורים האלו הם בבחינת חברותא, איננו מפרשים את הדיבורים של רבינו כמו שהם נוגעים בשרשם האמיתי, אנו מחפשים את עצמנו בתוך התורה הזו, לראות מה עושים עם ההסתרות הגדולות שבחיים שלנו, איך מתמודדים עם השחיקה הרוחנית, שדברים שהיו כל כך חשובים לנו – נאבדים מאתנו, עד שאנו לא מרגישים שאנו לא מרגישים. וכל זה היא מתנה גדולה שנתן לנו רבינו ז"ל שפקח את עינינו, לראות איפה אנו אוחזים ובאיזה מצב אנו אוחזים, וכאן התיקון הוא פשוט ביותר, זאת הידיעה העמוקה שעלינו להתרגל עליה, שהכל מכוון ממנו יתברך כדי לגלותו בכל מצב שהוא.
היה שלום וברכה
ממני
עם כל הלב, אחיך שלמה ברוך.