מכתב קפט
התהפכות ההסתרה לתורה
בְּעֶזְרַת השם יתברך, יום חמישי לסדר ראה, כח אב תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
מזל טוב להולדת בתך … תחי', יהי רצון שתזכו, אתה וזוגתך תחי' לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים, בחינוך הטהור של אמונת חכמים ברבנו ז"ל ובתלמידיו הקדושים שבכל דור, ותזכה לרוות נחת ממנה ומכל יוצאי חלציך, וכן ירבו אצלך שמחות לרוב, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, ויהיה ביתך בית ועד לחכמים ומקום השראת השכינה, ובבוא עת דודים תזכה לחתנה עם בן תורה אמיתי המקורב לרבנו ז"ל באמת, ויהיו כל צאצאי מעיך כמותך, אמן, כן יהי רצון.
הן אמת, שחשבתי שאוכל להתמיד מאד במכתבים אליך, אך ההשגחה העליונה סיבבה שעברתי כמה תיקונים נפלאים בזמן העבר, מה שמנע אותי מלבוא עדיך בכתובים, אבל כיון שקול דודי קורא, והקול מהדהד בלבבי, הלוא קבלנו ירושה חשובה כזו, עם עשירות מופלגת כזו, איך לא נישא וניתן בדרכי החיים הללו אשר ניתנו לנו למען נזכה לקרבת אלוקים אמיתית, ונזכה לעשות הרבה טוב בעולמו של הקב"ה באהבה ובשמחה ובדבקות הבורא יתברך שמו.
והנה כעת התחזקתי לכתוב לך המשך דברי רבינו שאנו אוחזים שם, והוא באמצע תורה נ"ו, באמצע הסעיף ג' הארוך המדבר מענין ההסתרה וההסתרה שבתוך ההסתרה, שבכולם יש תורה, והדעת לדעת שיש תורה בכל דבר, כבר מסירה את ההסתרה מהאדם. וזה לשונו בהמשך:
וַאֲפִלּוּ מֵ'הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה' נַעֲשֶׂה תּוֹרָה – אף שמגיע אדם למצב שכבר לא אכפת לו ההסתרה הראשונה שנעשית לו כהיתר, ועתה נפל עוד, עד שאין לו כבר שום שייכות אל הנדנוד חטא ויראתו כלל, אבל אינו יודע שבתוך ההסתרה הגדולה הזאת, שהיא נוראה מאד, כמובן לכל משכיל – גנז שם השם יתברך את עצמו, כביכול, את אותיות תורתו הקדושה המשמשות שם להאיר לכל יושב בחושך הזה, שעם ההבנה שיש שם תורה, יוכל לצאת משם, והטעם שיש שם תורה, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ תּוֹרָה כַּנַּ"ל – רבינו אמר מקודם, שאפילו מהסתרה שבתוך הסתרה 'נעשה' תורה, וכעת מבאר, כיון ששם מלובש השם יתברך, ולבושו יתברך היינו אותיות התורה, שהוא עצמו, כביכול, מתלבש בהם, ואי אפשר להשיגו יתברך, אפילו במעט, אלא על ידי השייכות אל התורה שבה מוצאים אותו. וכיון שאין מקום ללא חיות, ואין חיות ללא החיות הנמשך מחי החיים, מהשם יתברך בעצמו, וכיון שהשם יתברך בעצמו נמצא בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה הזו, מוכרח שיש שם אותיות התורה היכולות לגלות באמצעותן את אור השם יתברך המאיר גם שם. ונשאלת השאלה: אם האור הגדול של הקב"ה נמצא גם שם, איך הוא נסתר כל כך מהאדם ששרוי שם, ובא כמתרץ: רַק מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר שָׁם – כל הסיפור בזה הוא: אם יודעים או שלא יודעים. חסרון הידיעה שבכל דבר יש אלוקות – היא היא ההסתרה הגדולה שיש בין האדם לבוראו, כיון שנדמה לו שעזב אלקים את הארץ, חס ושלום, והתפישה הזו, שיש עולם בלי אלוקות, חלילה, אף שבעצם מאמין בה', אך אינו מרגיש את אמתת מציאותו יתברך השורה בכל הבריאה, ואף בו ממש, ואף בכל מחשבה, דיבור ומעשה שלו, ובכל נפילה והסתרה שלו, יש השם יתברך שמנהל את הכל, למען הבחירה והנסיון, עצם אי הידיעה הזו – זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת הַהַסְתָּרוֹת – כי השם יתברך מאיר בשוה תמיד, בין אם אדם זוכה לקרבתו אם לאו, אלא שעצם זה שאין האדם מודע למה שקורה סביבו, ואינו מרגיש ביד מי הוא מונהג וכו', זה נקרא שנסתרת דעתו מן המציאות האמיתית, וזו היא הסתרה, וזו היא גם ההסתרה שבתוך ההסתרה, הכל על ידי אי הידיעה מעצם אמיתת אלוקותו יתברך, והשגחתו יתברך הפרטי פרטית. שידיעות אלו מלובשות בתורה הקדושה המיוחדת למצב זה של הסתרה. וְתֵכֶף, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר שָׁם – הקלות, לכאורה, שיש בתיקון של ההסתרה הנוראית, שתלוי 'רק' בידיעה פשוטה שאין כאן הסתרה וכו', אלא יש כאן הקב"ה!, מלמדת על גודל הפער הגדול בין רוע ההסתרה הנוראית, לבין תיקונה בהתהפכה ברגע אחד להפך ההסתרה ממש, וזה שכתב רבינו "ותכף", היינו הציר הזה של הידיעה ואי הידיעה, מתהפך ברגע ההתגלות של האדם, שיש הקב"ה בעולם, ויש תשובה בעולם, והכל היה בשבילך, כדי שעם המסלול הקשה שלך – תזכה לאור דבקות חדש בהשם יתברך, וכיון שיודעים – עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ – הידיעה גופא, נִתְהַפְּכָה הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה – היא מתהפכת מתפקידה כמסתירה את האלוקות, וְנַעֲשֶׂה 'מִמֶּנָּה' דַּעַת – אין כאן רק תהליך של ביטול הסתרה, היינו שמקודם הוסתר ממך וכעת נגלה לך, אלא ההסתרה הזו, היא בעצמה שיעור עמוק איך להתקרב אל השם יתברך, ולכן, אחר הידיעה, הוא מתבונן בהסתרה שהוא נמצא בה, ומברר איזה אותיות התורה מיוחדים מלמדים אותו כעת תורה חדשה נפלאה, של התקרבות מחודשת לבורא עולם. וְהֻחְזְרָה הַתּוֹרָה שֶׁנִּסְתָּר כָּאן – כי עד שלא ידע כלל ממנו יתברך, היתה התורה המיוחדת לכאן נסתרת, אבל כעת חוזרת להתגלות, והיא כבר אינה נסתרת, אלא חודרת ונכנסת לְדַעַת האדם. ומבאר רבינו, מֵאַחַר שֶׁ'יּוֹדֵעַ' שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר שָׁם – והסתרה שהיא תורה, כשבאה ושבה אל האדם הידיעה, הרי שיש כאן תורה נגלית לו, מאחר שכבר זכה לידיעה, שיודע בבירור, כי אין תנועה בעולם שלא יהיה בה גילוי אלוקות. וְכֵיוָן שֶׁנֶּחֱזָר הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה לְדַעַת – רבינו מדבר כאן מענין 'חזרת הדעת', היינו שעצם הדעת היתה באדם מקודם, אך אחר החטא, ירדה דעתו והגיעה ההסתרה… וכעת, כשיש לו כבר דעת כזו, הוא בוחן שוב את ההסתרה, ואת הדרכים שבהם הגיעה אליו ההסתרה, ומה שורש התיקון של כל זה, וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּהּ תּוֹרָה – וכיון שהיא כבר אינה הסתרה אלא תורה ממש, אֲזַי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מוֹכִיחָה אוֹתָם – כי על ידי לימוד התורה הקדושה, או ששומעים דברי התורה, נכנסת באדם תוכחת ה' לתוך לבו ונפשו, והוא נזכר מתכליתו האמיתית בעולם, וכל מה שאדם רחוק מהשם יתברך, עד שנהיה נסתר ממנו לגמרי, כנ"ל, חס ושלום, הוא מחמת הריחוק שלו מדעת אלוקים, מההבנה שנוכחות הבורא נמצאת בכל מקום ובכל מצב, זה בא כי אינו דבוק בתורה, כי מי שדבוק בתורה, אף אם יעבור עליו מה, הוא יזכה לשוב אל השם יתברך באמת, כי אינו יכול להגיע להסתרה גמורה, כל זמן ששומע את תוכחת התורה מתוך לימודו. ודבר זה הוא לשני הכיוונים, מצד אחד מי שלא לומד, הוא זה שמגיע אל ההסתרה ואל ההסתרה שבתוך ההסתרה, וגם כדי לצאת משם – צריך דעת, ואת הדעת הזו זוכים לקבל על ידי התורה, ועל ידי התורה המיוחדת המחיה את המקומות הללו של ההסתרה שבתוך ההסתרה, דייקא. בִּבְחִינַת: 'אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ עַד מָתַי פְּתָיִים תְּאֵהֲבוּ פֶתִי' – התורה מכרזת לפני החוטאים, עד מתי טפשים תאהבו את השטות שלכם?
התוכחה של התורה היא ההארה של הדעת אלוקים, כאשר יהודי שנמצא בתוך כל ההסתרות הגדולות שלו, והוא מדביק מחשבתו שיש תורה בעולם, שזה שנתן את התורה הוא זה שיצר את המציאות, ובהכרח יש חיבור ביניהם, ואין תדר ורטט בעולם שאין מלובש בו תורה, ואין הכוונה שכל אחד יכול לדעת מיד אילו פסוקים, תיבות ואותיות יש במצב כזה, כי בתחילה, בהיותו בתכלית ההסתרה, עצם הידיעה שיש תורה בעולם, זו הידיעה שמזככת אותו להעיר את נפשו איפה הוא נמצא בעולם, ובאילו שטותים הוא שקוע עד תנוכי נפשו, ומה יהיה התכלית והסוף ממנו, שזהו עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, ודרשו חכמינו ז"ל, אימתי התורה שוחקת, ליום האחרון? למי שהוא עמל בה, כי על ידי התורה, זוכים לדעת היטב איפה נמצאים בעולם, ומה עוד צריך לעשות בעולם, כי באנו לכאן רק כדי להתקרב להשם יתברך, ולזה צריך תורה, ללמוד תורה, לחשוב תורה, ולחיות חיי תורה, שהם חיי דעת, ותשובה, ודבקות הבורא יתברך.
נא ונא תתפלל בעדי כי אני סובל יסורים קשים כעת, והכל כדי לזכך נפשי ממה שאני צריך להזדכך בהאי עלמא.
הדורש שלומך כל הימים
שלמה ברוך בן רבקה