מכתב קצב
גילוי ההסתרה בימים נוראים
בְּעֶזְרַת השם יתברך, יום חמישי לסדר כי תבוא, י"ט אלול, תשפ"ב.
לכבוד … שיחי'.
אחר הפסקה גדולה מחמת מניעות גדולות בגשמיות וברוחניות, באתי בשורות אלו לחזקך בלימוד הקדוש שלנו, שהוא לימוד של אמונה, ובפרט כאשר שעון החול אוזל וקול דודי דופק, רעש נורא יש בעולם מיום הדין הקרוב, ועלינו נפלה חובת היום להכשיר מעשינו לפני אבינו שבשמים, שנזכה להכתירו יתברך בלב שלם ואמיץ, לידע, שמאחר שהכתרנו על כל העולם את הקב"ה, לא נאה לנו כעת לגרום היפך המלכות באיזו תנועה שלנו, כי כך הוא טבעם של בני המלך, שאינם מסיחים דעתם ממלכם ומתפקידם בבית המלך, ומי אלו שהם בני המלך בדורנו, אם לא האנשים הכשרים המאמינים בו יתברך, אלא שאנו מוקפים נסיונות אין קץ, כדי שההדר של הבחירה שלנו במלכות יהיה נאה ויפה ומתוקן על ידי מעשינו הטובים, על ידי שנזכור תמיד שיש ה' בעולם, ונכניס אותו לתוך חיינו באמת ובאמונה, בתמימות ובפשיטות גמורה ללא שום התחכמות.
כאשר באים הימים המקודשים, ימי אלול הקדושים, וימי ראש השנה הקדושים, שכולם הם ימי התקרבות להשם יתברך, ימי שמחה עצומים, בהם מתרחשת התפייסות מוחלטת בין הבורא יתברך לנבראים, כי לא רק נשמות ישראל ניזונות מאור קדושת ימי הדין, אלא שדנים את כל העולם כולו, כמו שאנו אומרים: ועל המדינות בו ייאמר וכו', מי לא נשפט כהיום הזה? וזה פחד פחדים מצד אחד, ואור נפלא מצד אחר, יראה ושמחה ביחד. ועל זה אנו יכולים לקשר אל התורה שאנו לומדים (?) כעת, הרי למדנו, שיש שתי בחינות, יש בחינה של הסתרה, שעבר ושנה נעשה לו כהיתר, ויש בחינה של הסתרה שבתוך הסתרה, שאפילו אינו מרגיש שנעשה לו כהיתר, אלא זהו היתר גמור, לילך בשרירות לבו, מתוך ידיעה מרגיעה שזה הטוב שלכתחילה, רחמנא ליצלן.
ומה אנו עושים בימי הסליחות? מבטלים את ההסתרה הראשונה, אנו מבקשים סליחה על הנעשה לו כהיתר שלנו, כל אחד לפי בחינתו, ומה אנו עושים בימי ראש השנה? אנו ממליכים את הקב"ה עלינו, ואז אפילו ההסתרה שבתוך ההסתרה מתבטלת, כי אנו מתעוררים מאד אליו יתברך, ואז אין שום הסתרה כלל, כי על יום כיפור נאמר: "לפני ה' תטהרו", שהטהרה של יום כיפורים מביאה אותנו להיות "לפני ה'", ואז אין שום הסתרה והבדלה בינינו לבינו יתברך, וזהו ה"תטהרו" הכי גדול, כי אין טהרה גדולה מזו, טהרת הסרת ההסתרות. ועיקר הקבלות טובות שלנו בעתים הללו צריך להיות רק להמשך בחזרה לתורה הקדושה, כמו שרבינו מסביר שם בתורה נ"ו, שהתורה עומדת שם בכל ההסתרות, יש תורה בכל הסתרה שתהיה. כי מהי הסתרה? פארשטעלט, און וואס איז פארשטעלט? די תורה וואס איז דא דארטן. כי התורה יש לה מה להגיד לכל רגע בחיי האדם, כל תנועה של אדם – יש לה תשובה מהתורה, איך להתייחס אליה, איך להתנהג, איך להיות במצב הזה? אבל זה יכול להיות רק כשאדם מלא באמונה שיש אותיות של תורה בכל היקום, ואין מקום פנוי ממנו יתברך ומתורתו הקדושה, ואז כשמתעורר לחשוב על הדבר הזה? מבחין ומה רואה? הוא רואה את הקב"ה פתאום, שמחכה לו, ורוצה לחבקו ולנשקו ולקרב אותו אליו. ומי בטלן שלא יחוש וימהר מאד לקחת את ההתקרבות הזו בשתי ידים?!
על כן אני חושב, שהדבר היחיד שיכול להציל אותנו בימי הדין, הוא ההתרפקות על התורה הקדושה, שיהיה אצלנו חיוב חזק לדעת את כל התורה כולה, ללמוד את כל התורה כולה, כמה וכמה פעמים בימי חיינו, ועל זה צריך להיות כל העיסוק שלנו, כל הימים, כל הלילות, כל השבועות, החדשים והשנים, עד הרגע אשר יאסוף ה' את רוחנו ונשמתנו אליו, וכמו שאנו רואים שסידרו לנו את סדר התפילה, השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך, שעל ידי שה' ישיב אותנו לתורה, לערנען און לערנען און ווידער לערנען – אז יהיה קרבה אל עבודת המלך – עבודת ימי ראש השנה ויום הכיפורים וכו', כי התורה מביאה את המלכות של השם יתברך לתוך לבבנו, אשרנו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו.
הכותב באהבה גדולה ובתקוה לזכות לאיזו קרבת אלקים בהאי עלמא,
שלמה ברוך בלוי.