מכתב קצז
האזינו השמים ואדברה
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, ערב יום הכיפורים הקדוש והנורא, תשפ"ג.
לִכְבוֹד … שֶׁיִּחְיֶה.
אף שאין הזמן מוכשר כל כך לכתוב אגרות שלומים והתחזקות וכו', כי היום הזה הוא יום קדוש ועליון מאד, כי קדושת יום הכיפורים כבר מתחלת מתשעה בו, כמובא בדברי חכמינו הקדושים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, ומלאכים בו יחפזון, וכמובא, שעיקר יראתם של המלאכים הוא פן ואולי לא לימדו זכות כראוי על נשמות ישראל, אבל אנו צריכים ללמד על עצמנו זכות בכך שאנו מקבלים עלינו את האהבה הגדולה של הקב"ה, ואנו רוצים בכל לב ובכל נפש לעשות רצונו יתברך, ולהכלל בסליחתו ומחילתו שבאה באהבה אין סופית שאין לתאר ולשער בשכל אנושי, אבל כיון שתורה היא וללמוד אנו צריכים אמרתי לבוא עדיך בכמה שורות, ואולי יעזרני השם יתברך ואכתוב כמה דברים טובים ומועילים לי ולך, שנזכה בגין כך להכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום, והעיקר, שנזכה להחזיק בתשובתינו במשך כל ימות השנה, כל הקבלות הטובות, כל ההתעוררות וההתחזקות של ימי אלול הקדושים וימי תשרי המאירים, יסעו אתנו במסע החיים, בכל יום ויום, שנזכה לזכור את הלב הטהור שלנו, שזוכך כל כך, ושלא נרדם בהבלי הזמן, חס ושלום.
והנה בקיצור רציתי לומר לך מה שחשבתי, על פרשת השבוע, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, כי אנו עוסקים כעת ללמוד את התורה נ"ו, שבה מבוארות שתי ההסתרות, האחת הסתרה אחת שבאה אחר שעבר ושנה ונעשית לו כהיתר, חס ושלום, ואחר כך יש הסתרה יותר מסוכנת מזו, שכבר לא מרגיש שום נדנוד בנעשה לו כהיתר הנ"ל.
והנה זה מרומז בפסוק זה של פרשת האזינו, אשר שמים היא בחינת מדרגה גבוהה מאד, שאדם עוד זוכר שיש שמים, שיש מלכות שמים, ואם יש לו הסתרה על זה – אזי ואדברה, הדיבור של התורה שהוא דיבור קשה קצת, שעדיין מבין שמה שעובר עליו הוא להזכירו שישוב וכו', וזהו על ידי דעת, כי הדיבור בא מהדעת, כי אי אפשר לדבר ללא דעת, ומי שמדבר בלי דעת אזי דיבורו יוצא מבולבל, נמצא שהדעת הזו של התורה הקדושה מרומזת באדברה, אבל אם אדם נפל להסתרה שבתוך הסתרה, בחינת ארץ, ותשמע הארץ אמרי פי, שגם שם, בהסתרה שבתוך ההסתרה, תשמע בהיותך בארציות גמור, את אמרי פיה של התורה, וכמו שלמדנו אשר "פיה פתחה – בחכמה", כששומעים את פתיחת פיה של התורה, אזי זוכים לדעת ולחכמה, שאין שום דבר חוץ מתורה ואלוקות, ואף במקום שאנו נמצאים, בכל הסתרה שהיא – יש שם הקב"ה ממש, שקורא לנו בכל מיני קריאות.
נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה – שלומדים ועוסקים בתורה, הן בפשיטות, והן כשזוכרים שבכל תנועה בחיים – יש לתורה מה להגיד עליה. שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת – זו המלכות שיש אצל כל אדם, שעמה יכול להשפיע לסובביו, ובתחלה צריך להשפיע על עצמו, שיהיה כלול כולו בקבלת עול מלכות שמים לגמרי באמצעות התורה, כִּי עַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְתוֹך הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת כַּנַּ"ל – כיון שבתורה יש מדידה על ידי שהיא מתלבשת בפסוקים וכו', הרי שהיא מכנסת חיות למלכות של כל אחד, שיוכל להשפיע, עם הדעת שמקבל מהתורה הקדושה, כי לולא זאת, אין מדות לימיו וכו', ותהיה המלכות אצלו הרבנות מקברת וכו' ח"ו, אבל ההיפך הוא בחינת אריכות ימים, ואז המלכות פועלת עליו ועל אחרים, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְדַעַת, כַּנַּ"ל – שעל ידי ההמשכה הזאת של התורה לתוך חיי האדם, הוא זוכה לדעת, ומהי הדעת? לדעת שאין בכלל הסתרה, וממילא יש לו דיבורים לחזק את עצמו ואת האחרים, גם בשעה שמבין שהוא התרחק כל כך, ונסתר ממנו מאד השם יתברך, אף גם ההסתרה שבתוך ההסתרה נסתרה ממנו, עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ אֲפִלּוּ אֶת הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּם יִתְבָּרַךְ – כי עיקר ריחוקם הוא שחושבים שהם כל כך בהסתרה, עד שאין יודעים בכלל מהשם יתברך, אבל כשזוכה על ידי עסק התורה להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות שלו, יש לו את הכח לעוררם, מה אתכם? הלוא כל הזה עשה השם יתברך, ואף שאתם בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה, כַּנַּ"ל – ברגע שתדעו שזה עצמו השם יתברך, מיד תרוצו אליו ותזכו לתשובה שלימה, כי זה היה כל הענין של ההסתרה, שאדם ימשך יותר אליו יתברך, הרבה יותר מלפני שהיתה לו הסתרה, ונמצא שבזה עצמו מגלה את ההסתרה, כשמבין את הסבה הזו, שלכן נפל לאן שנפל, ואז לא יפול יותר לעולם.
אחי אחי, ראה לשמוח מאד בשמחת הכפרה של יום הכיפורים, שעל ידי זה אתה מראה שיש לך אמונה בתקון הגדול של היום הזה, בבחינת אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן, כי הנה למה אנשים חוטאים? כי אין להם אמונה כל כך שזהו קלקול עצום ונורא ואיום מאד… אבל כששבים בתשובה, ומאמינים מאד בתקון של התשובה, בזה מראים שיש אמונה גם בקלקול, וממילא עוזר השם יתברך שמכאן ואילך יהיה הכל נקי כל כך. הכותב בחפזון גדול, ומאחל לך גמר חתימה טובה ולכל הנלוים אליך.
מִנָּאֵי אוֹהַבְךָ יְדִידְךָ – שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בְּלוֹי