מכתב קצח
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּךְ
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מחרת יום הכיפורים, גאטס נאמען, שם י', י"א בתשרי תשפ"ג.
לכבוד … היקר שליט"א.
הנה עברנו זיכוך עצום ביום הכיפורים הקדוש והנורא, וטבלנו בנהר די נור של אהבה ויראה ותשובה מאהבה מעומקא דלבא, וכעת עלינו להכניס את האור הגדול הזה שהאיר את נפשנו, לתוך כלים של תורה ותפילה, מצוות ומעשים טובים, להדבק בו יתברך בתכלית הדבקות, כי לשם כך חרדו עלינו את כל החרדה הגדולה הזאת, להיות בפנים ממש, להיות קרובים באמת להשם יתברך מתוך התמסרות ושמחה, ולהרגיש איך האור האלוקי חופף עלינו תמיד, וכיון שכעת אני עייף ויגע וחלש מאד, ואין בכוחי להאריך במלין דרחימותא כדרכנו, ובפרט שיש לי חשק עצום לכתוב הרבה מהאור של היום טוב הקדוש והנפלא שמתרגש עלינו, והשעות נוקפות, ושעון החול אוזל, ותיכף אנו נכנס לתוך צלא דמהימנותא, אבל על כל פנים, רציתי להמשיך את הלימוד הקדוש הקבוע, והשם יעזור שיהיה קבוע בכל יום ויום באמת, כי זה חלקנו בחלק הצדיק האמת. והנה אנו אוחזים בתוככי הסעיף הגדול הזה, סעיף ג', שבתורה נ"ו הקדושה, וזה לשונו:
וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדְּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים" וְכוּ' (אסתר ב). מָרְדְּכָי – זֶה בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, כַּנַּ"ל – כי מרדכי הוא סוד המלכות דקדושה, שהוא הפך את המלכות דסטרא אחרא, ומלך במקומה וגלה ופרסם שיש השם יתברך בעולם, ואין שום הסתרה שיכולה להסתיר את אורו של השם יתברך. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם – זֶה בְּחִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ מַמְשִׁיכִין הַחִיּוּת לְהַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, כַּנַּ"ל – כמו שבאר רבנו ז"ל לעיל, שהתורה יש לה פרשיות וסדרים ופסוקים, והיא מתלבשת בעניני העולם הזה, ואינה סתם מושכלות שאין להן אחיזה בהאי עלמא, והתורה היא להיפך, היא דייקא מתערבת בעניני העולם ומשלטת את האור האלוקי על עניני העולם והחיים של האדם. ואיפה באה המלכות להתגלות, דייקא אצל חֲצַר בֵּית – זֶה בְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וּפְנִימִיּוּת – כי המושג חצר בית, הוא מושג שכולל שני הפכים, קודם כל בית, זהו פנימיות, וחצר הוא חיצוניות, ורבנו ז"ל מבאר את הפנימיות של המושג הזה, שגם הפנימיות של הרחוקים וגם החיצוניות שלהם, וכמו שמפרש ואזיל, הַיְנוּ מַחֲשָׁבוֹת וְדִבּוּרִים – של כל איש ישראל, שֶׁבְּכֻלָּם נִסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁם – כי אין מקום בלא חיות של השם יתברך, אַף הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ – יש שם אור אלוקי, הממתין להתגלות, ואם אדם שומע את הפנימיות של השם יתברך, על ידי התגלות הדעת של התורה הקדושה, ששורה שם בכל מקום שבעולם. והנה כל הפירושים של רבינו, הם גם על צד הפשט, מרדכי הצדיק, היה בזמן ההסתרה הכי גדולה, נשמות ישראל היו שקועים בתכלית ההסתרה מהשם יתברך, כי נהנו מסעודתו של אותו רשע, ומרדכי היה צריך להוכיח את הרחוקים מהשם יתברך, ולא היה אפשר להוכיחם כי אם על ידי בחינת המלכות, והיה צריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, והוא בא בכח התורה, להמשיך את הצמצום שלה, בתוך ימים ומדות, כי בכלליות, גם אם תחזק אדם שיש תורה בכל דבר, אבל אם לא תגלה לו בפרטיות איך יחזק את עצמו, כי הוא חושב שהוא כל כך התרחק שאינו יכול למצוא את הקב"ה בתוך מעשיו הלא טובים, ומה תורה יש לו, ואיזו שייכות יש לו בכלל אל התורה, אבל אם מגלה הצדיק, בחינת מרדכי, שיש בחינת תורה וגילוי אלוקות, בכל החיצוניות והפנימיות, כי מחשבות ודיבורים שלהם – אף שהם חושבים שזה מנותק מהקב"ה, אבל הצדיק מגלה להם, שתדעו, שכל זה, הכל מכוון מהשם יתברך, שתתבוננו, שאין שום מציאות מבלעדי השם יתברך, ובכל תזוזה שעברה עליכם בחיים, יש שם השם יתברך, וממילא הוא מחזיר אותם להשם יתברך, כי מיד נגלה להם שאין להם שום התרחקות מהשם יתברך.
והקב"ה יעזור שנזכה להחזיק בדיבורים האלו, לזכור תמיד את התורה שיש בכל פינה בחיינו.
מִנָּאֵי אוֹהַבְךָ יְדִידְךָ
– שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בְּלוֹי