מכתב קצט
חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, ערב שבת קודש פרשת האזינו, י"ב בתשרי תשפ"ג.
לכבוד …. היקר שליט"א.
היום ערב שבת קודש פרשת האזינו, שהיא שירת התורה, וכל התוכחות והמוסר של התורה והיהדות כלולים בפרשה קדושה זו, וראוי לנו ללמוד אותה במתינות, ולעיין בפסוקים שהם נקראים מוקשים על דרך העברה, אבל כשמסתכלים בהם, מתוך השתוקקות להשם יתברך, רואים כמה שזה מבעיר הלב להשם יתברך, איך שהוא יתברך בעצמו מתחנן ומבקש אותנו שנזכה לשוב אליו, כי לא כדאי ללכת בדרכים לא טובות, שאחר כך יש ענשים קשים ומרים, וההיפך, גודל הטובה הנפלאה שזוכים הנשמות שהולכים בדרכי ה', ועיקר העונש הוא עצם ההתרחקות מאור פני מלך חיים, שכמה עונש הוא זה, ואין צריך עונש אחר אחר כך, כי אם זורקים את הבן של המלך מהארמון, וכי הוא צריך עונש אחר כך. והנה כעת הם ימי אהבה גדולים, ושורה צמאון וכסופין גדולים להשם יתברך, אצל כל נשמות ישראל, בכל מקומות מושבותיהם, וכל תיבה ודיבור של רצונות שאנו מוציאים מפינו בימים אלו, עולים ממש עטרה לראש צדיק, צדיקו של עולם, ומי יודע מה שנעשה מזה [על כן אל תהיה בטלן אחר שאתה יודע מעבודת ההתבודדות ושיחה בינו לבין קונו וכו'], שהימים האלו הם הכנה דרבה לימים של "ימינו תחבקני", שורש אהבה שביראה, הימי טוב שבהם מתגלה גילוי אלוקות באור נורא ונפלא מאד, כידוע.
ועתה נלמד כסדרן היכן שאנו אוחזים, בסייעתא דשמיא:
כעת רבינו מבאר, איך בתיבות אלו "חצר בית הנשים", מרומזים כל מיני וסוגי האנשים המתרחקים מהשם יתברך, שאותם צריך להוכיח על ידי המלכות [שממשיכים לה אריכות ימים, על ידי התורה, שמזה נעשה דעת שהופכת את ההסתרה לדעת – לידע שאין שום הסתרה, כי אם גילוי עצום של השם יתברך], שהיא בחינת מרדכי. וְזֶה: חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים – והתיבה 'נשים', היא מִלְּשׁוֹן שֶׁנָּשׁוּ – שהם זזים ומתנתקים וְקָפְצוּ – קפיצה ממקום למקום, שהם קפצו מהמקום הטבעי שלהם, היינו מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם – שהוא השם יתברך, שהוא נקרא מקומו של עולם, כי אין מקום בעולם שאי אפשר להתקרב משם להשם יתברך, והם נשו מבחינה זו, שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – כי חושבים שבמקומם אין אלוקות, חס ושלום, הרי שזה כאילו הם קפצו ממקומו של עולם, כביכול. וְיֵשׁ אנשים שֶׁכְּבָר הָיוּ קְצָת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – 'היו קצת' היינו שאם מתרחקים אחר כך, זהו סימן שלהיות אצל השם יתברך שלהם לא היה בשלימות, כי מי שנדבק באהבתו יתברך – לא תסור אהבתו ממנו לעולמים, אבל גם זה טוב, לפי שעה, כמו שבפירוש גלה לנו רבנו ז"ל, שאפילו אם מתקרב לפי שעה – הוא גם כן טוב מאד, אַךְ שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ – כי עיקר העבודה הוא לזכור תמיד לפני מי עובדים ואת מי עובדים, שאז תיכון העבודה אצלו תמיד, אבל לפעמים מרוב התמורות שוכח בכלל שיש השם יתברך בעולם ושהוא נולד ונברא בשביל לעבוד אותו, ושכחת הבורא היא תחילת ההסתרה, שנסתר ממנו השם יתברך, אף שיודע בכלליות שיש השם יתברך, אבל התרדמה הרוחנית שלו גורמת שישכח את כל הענין בפרטיות, ואין חייו קשורים אל הזכרון הזה ממנו יתברך, חס ושלום. וְזֶה: הַנָּשִׁים – לְשׁוֹן שִׁכְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא) כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים וְכוּ' – מביא ראיה מפסוק זה, שנשים הוא לשון שכחה, וזהו שמרדכי עומד בחצר בית הנשים זה, להחזיר בתשובה ולהוכיח את האנשים האלו שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – והוא מזכיר להם את הזמנים הטובים שהיו קצת אצלו יתברך, וכמה נעימות הרגישו אז, וזה שאתם שוכחים את כל זה, זה מחמת ההסתרה שהוא יתברך בעצמו עומד מאחרי השכחה הזו, ואם תזכירו לעצמכם את השם יתברך שנמצא ממש בתוך השכחה שלכם – תשובו אליו יתברך, וזו המדרגה יותר גבוהה מאלו שנשו וקפצו ממקומו של עולם, כי הראשונים קפצו והתרחקו, וחושבים שבמקומם אין השם יתברך, אבל הכתה הזו, יודעים בכלליות שיש השם יתברך, אבל הרוח סערה של החיים שלהם משכיחה מהם את העונג המופלא של התקשרות הזכרון בהשם יתברך. וְיֵשׁ מדרגה גבוהה ביותר, של אנשים כשרים שֶׁגַּם עַתָּה – אף שבפועל מעשיהם אינם עולים יפה כלל, אבל בפנימיות לבבם הם זוֹכְרִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – וכוספים לשוב אליו יתברך, ולהנות מקרבת אלקים, אַךְ שֶׁנָּשְׁתָה גְּבוּרָתָם – אבל זה שהם לא מתנהגים לפי הרצונות שלהם, זה בגלל שאין להם כח להפעיל את מדת הגבורה שיש בהם [מהלשון הזה משמע, שיש להם כן מדת הגבורה להתגבר וכו', רק שאינם יודעים מזה], וְמחמת זה אֵין לְאֵל יָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם – כי הכל תלוי בדעת [וכמו שרבינו חוזר כמה פעמים על נקודה זו בתורה זו, שכל בטול ההסתרות תלוי פשוט בדעת, לדעת שבעצם אין הסתרה והכל דמיון]. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָאִים בְּשֵׁם 'נָשִׁים', מֵחֲמַת שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל: בְּחִינַת שֶׁנָּשׁוּ וְקָפְצוּ וְכוּ', וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שִׁכְחָה וְכוּ', וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת נָשְׁתָה גְּבוּרָתָם כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי כָּל זֶה הֵם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מֵהֶם בִּבְחִינַת הַסְתָּרוֹת הַנַּ"ל – רבינו מסכם כאן את שלשת הבחינות של 'חצר בית הנשים' – האנשים הרחוקים מהשם יתברך. א – אלו שאינם יודעים שיש השם יתברך בכלל [זה בחינת ההסתרה שבתוך הסתרה] ב – אנשים שידעו פעם מהשם יתברך ושכחו את כל הענין. ג – אנשים שאין להם את הידיעה איך להתגבר על היצר שמונע אותם להתקרב אל השם יתברך, למרות שהם זוכרים אותו.
והקב"ה יעזור שנזכה להיות אנשים כשרים באמת, ובפרט בעת פתיחת השנה, שאנו רוצים מאד, שהשנה תעבור לנו כראוי, בטיול בכל חדרי התורה, ובהשתוקקות עצומה להתקרב להשם יתברך תמיד.
גוט שבת!
מִנָּאֵי אוֹהַבְךָ יְדִידְךָ
– שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בְּלוֹי