מכתב שלושים ושמונה
בעזרת השם יתברך, מוצאי שבת קודש לסדר דברים, ה' אב, תש"פ.
לכבוד ידידי היקר והנעלה נר להצדיק הנחל נובע מקור חכמה, ר' … שיחי'.
הנה היום הוא היארצייט של מרן האריז"ל זי"ע, והוא יום גדול וקדוש מאד, ואף שאין אנו זוכים לעלות ולהראות בחלקת מחוקק ספון, בהר הטוב הזה, אשר הוא טמון שם עם כל קדושים עמו, אשר מי יתאר וישער את גודל החן והיופי והפאר של המקום הקדוש והנורא הזה בעיר הקודש צפת ת"ו, והאוירא דכיא שסביב הציונים הקדושים, אשר אין ערוך לקדושתם וטהרתם, ויש שם אויר הנח והזך שהתפלות עולות ומתקבלות למעלה מאד, אבל אם אנו מדברים מעוצם גדולת וקדושת הרב האר"י החי זי"ע, בודאי הרי זה כאילו אנו נמצאים שם. והשם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
הנה בודאי ידעת שפעם אמר רבינו ז"ל על הספר הקדוש 'עץ חיים' שזהו ספר מוסר נאה מאד… והדברים נפלאים ביותר, כי אנו רגילים לספרי מוסר, המשברים את הלב הערל ומכריחים אותו להשתעבד אל השם יתברך, בביטול הרצונות הרעים והגשמיים, ובודאי הוא ענין גדול ללמוד את כל הספרים, ובפרט את כל ספרי המוסר, וכמו שאמר רבנו ז"ל (שבחי הר"ן סימן ז): שכל הספרים קטנים המדברים ממוסר כולם היו בבית אביו. ולמד מכולם. גם למד הרבה "ראשית חכמה", ואמר בפרוש: שלמד את ספר "ראשית חכמה" פעמים אין מספר; וכאן מתגלה לנו ענין חדש ונפלא ביותר, אשר כתבי האריז"ל, המדברים מהשתלשלות העולמות, מזווגי ויחודי המדות העליונות, וכוונות ויחודים, וכו' וכו', שהם ספר מוסר, ואיך יכול להיות דבר כזה, וכי אפשר להבין את זאת.
אהובי אחי היקר, לבל נהיה מאלו, שרואים דיבור נפלא ממדרגתם, מיד מנידים ראשם ואומרים, נו, מה לנו ולדיבור זה, והלא מה אנו מבינים בעץ חיים, וכי יד ושם לנו בנסתרות, אין לנו עסק בנסתרות… ואף מי שכן לומד קבלה, וכי יכול להבין מה שרבינו ז"ל ראה בעץ חיים? ואף על פי כן אני מתעקש ללמוד אתך את השיחה הזאת, ולהבין, גם בלי לדעת בינתיים את העץ חיים, שהדיבור הזה מלמד אותנו דבר עליון ונורא מאד, וביום ההילולא של האריז"ל הקדוש, חשוב מאד ללמוד את השיעור הזה. כי כל דיבור ודיבור של רבינו ז"ל, ממנו תוצאות חיים להיות אנשים כשרים באמת כרצונו יתברך, וכמו שאָמַר רַבֵּנוּ ז"ל בְּפֵרוּשׁ (חיי מוהר"ן סימן שנח): שֶׁבְּכָל שִֹיחָה וְשִֹיחָה שֶׁהָיָה מֵשִֹיחַ וּמְדַבֵּר עִמָּנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת עַל יָדָהּ אִישׁ כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר כָּל יְמֵי חַיָּיו כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה (אַזוֹי וִויא אִיךְ מֵיין אֵיין גוּטֶער יְהוּד) אִם יִרְצֶה לֵילֵךְ עִמָּהּ לְקַיֵּם כְּפִי שִֹיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וּמִי שֶׁזָּכָה לִשְׁמֹעַ שִֹיחָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הוּא יוֹדֵעַ זֹאת בֶּאֱמֶת וּבְבֵרוּר. וְגַם אֲפִלּוּ עַכְשָׁו כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי ה' בֶּאֱמֶת, לְמִי שֶׁיָּשִֹים לִבּוֹ הֵיטֵב לִדְבָרָיו וּלְשִֹיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בְּזֶה הַסֵּפֶר, וּבִשְׁאָר סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. כִּי כָּל שִֹיחָה שֶׁלּוֹ הִיא הִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד וְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּנְכוֹנָה מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יִהְיֶה בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁיִּהְיֶה. אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נִפְלָאוֹת מִכָּל שִֹיחָה וְשִֹיחָה שֶׁלּוֹ. וְכֵן לְהֵפֶךְ מִי שֶׁהוּא בְּתַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה חַס וְשָׁלוֹם בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, יָכוֹל לְקַבֵּל דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְעֵצוֹת נְכוֹנוֹת מִכָּל שִֹיחָה וְשִֹיחָה שֶׁלּוֹ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, וְלָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת אִם יָשִֹים לִבּוֹ לִדְבָרָיו הֵיטֵב, וִיקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם.
והענין הוא כך, כל ענין המוסר והתעוררות שיש בעולם, הוא לייסר הלב, להשכיח ממנו קצת את הבלי העולם הזה, כדי שיוכל לשעבד לבו אל האמת, לזכור את הקב"ה ולחיות את החיים שלו לפי האור הגדול של הקב"ה, אבל כיון שהבלי העולם הזה משכיחים ממנו את אמיתת מציאותו יתברך, אזי משברים את הלב על פי ספרי המוסר, שיש מהם ומדברים ממעלת כל מצוה שעדיף קיומה על פני כל תבל ומלואה, ויש המזכירים חומר איסור העונות והפשעים, והנה מספר מוהרנ"ת ז"ל (שיחות הר"ן סימן קכד): פעם אחת שאל אותי [רבנו ז"ל] בלשון תמה: השמעת ממני דברי מוסר? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר. כי כל דבור מוסר שלו הוא מוטבל ומורחץ בדמעות (בלשון אשכנז אמר בזו הלשון: איטליכס ווארט פון מוסר איז בייא מיר פר וואשין מיט טרעהרין). ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפירוש. ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר. כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש. אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים, אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה'. וכל דבריו היה כגחלי אש ממש.
למדנו מזה, שיש סוג של מוסר אחר, כאשר מגלים לאדם דברי אלקים חיים ממקום ומקור עליון ונורא מאד, הרי שלבו מתנקה ומטהר את עצמו, הוא מזדכך לגמרי, הוא רואה את השם יתברך עין בעין, ואלו הם דברי המוסר של רבנו ז"ל, שאמר על עצמו שאינו אומר מוסר כלל, אבל מוהרנ"ת ראה בכל דבריו – הרבה דברי מוסר, כאשר כל אחד שרק פותח את הספרים הללו ולומד אותם, מבין שאין מוסר כזה בעולם, אין התעוררות שתדמה להתעוררות שבאה על ידי ספרי רבנו ז"ל.
מי שמתעורר דרך ראיית גדלות הבורא יתברך, כפי שיכול האדם להשיג, הרי שזה המוסר הגדול ביותר, שרואה את הבלי העולם באופן מידי, כלא רלוונטיים בכלל לעומת גדלותו של מי שאמר והיה העולם, וזה מה שראה רבנו ז"ל, לפי דעתנו העניה, בכתבי האר"י הקדוש, שיש שם סודות נוראים כאלו מעומק ההויה של הבריאה, של אמתת מציאותו יתברך, וכשצדיק כזה רואה את העולמות, הרי שהוא רואה ממש את הכל בעיניו, ואזי הוא מייסר את עצמו במוסר הכי נפלא שיש בעולם, כי יש הקב"ה, יש עולמות רוחניים, והחיים כאן הם אמורים להיות קשורים מאד למעלה.
וזה היה הגילוי הנורא של האר"י הקדוש, שאין לנו השגה בגדלותו האינסופית, שהיה צעיר לימים כל כך, והשיג השגות עליונות, ודר בבית כבעליה, עייל בלא בר, באופן נורא ונפלא כזה, שכל מה שאדם לומד בכתבי האר"י ז"ל בקדושה ובטהרה, מתעורר בתשוקה גדולה אחריו יתברך, ואף שאינו מבין ומשיג כמו גדולי הצדיקים המופלגים במעלה עליונה מאד, כל דיבור ודיבור שבכתבי האריז"ל, אבל מבין מרחוק כי לא דבר ריק הוא, ויש לו התעוררות מעצם אמירת הדברים, כסדרן, בתמימות ובפשיטות גמורה, וזהו המוסר הכי גדול שבעולם – להיות קרוב מתוך תשוקת הנפש הפנימית אליו יתברך.
ראה לציית לכל מה שאני מעורר אותך בלימוד התורה בכלל ובלימוד ספרי רבנו ז"ל בפרט, משום שהכל לטובתך, למען היטיבך באחריתך, שתהיה נעשה אדם חשוב בשמים, שתהיה איש כשר ושמח, שתהיה האיש שהשם יתברך מתפאר בו בכל העולמות, לא כדאי?
הכ"ד ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי