{005 מגילת איכה}

כי ה' הוגה – ההגיון היהודי הנמצא בגלות

תשעה באב תש"פ

הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ, עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר (איכה א, ה).

הצרות של נשמות ישראל בעת הגלות הן בראש מעייניהם ואינם יכולים לעבוד עם ראשם ומוחם במוחין שקטים את השם יתברך, עיקר מהות האדם נכרת כאשר רואים מה עומד בראש התענינותו, כי זה כל האדם איפה שמוחו מונח, וכאשר צריה מצליחים לקחת את ראשה, את המוח היהודי, הרי שזו הגלות הכי מרה. וגם לפי פשוטו, עצם הדבר שמי שמיצר לישראל נעשה ראש, הוא מעמיד נסיון קשה לכל אומות עולם, שרואי בחוש שזה הטוב ביותר לענות ולשעבד את נשמות ישראל, וכן הנסיון גדול ביותר גם לנשמות ישראל, שרואים שדייקא מי שמענה אותם ומגלה אותם נעשה לראש, ודרך רשעים צלחה, וזה אחד מסימני הגלות הנוראים. וכן בקודש פנימה, יש מפורסמים של שקר המצירים לישראל, ועושים להם כל מיני הכבדות ומחלוקת בין איש לרעהו וכו', בשביל כבודם, והם הם הערב רב שאיתא עליהם בזוהר הקדוש, את הפסוק הזה: "היו צריה לראש". והם מעכבים את הגאולה בכך שמוכרים דברים לא נכונים להמון עם, ותחת אשר יראו את אצילות אלוקים כעצם השמים לטוהר, משתמשים עם כבודם ותפקידם לרדוף את נשמות ישראל וכו' וכו'. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ – אויביה יושבים בשלוה. כי זה יותר מצער שהאויב הרשע, שהכרית והרשיע כל כך – אינו נענש בכלל, והוא יושב בשלוה, וזה נסיון גדול לנשמות ישראל בעת הגלות. אף אפשר לומר עוד, שאויבי ה', אויבי ירושלים, אויבי הקדושה, מנסים להחדיר בנשמות ישראל שעיקר השלוה הוא עזיבת הקדושה והשתכשכות במי המדמנה של תאוות עולם הזה, ששם כל הלבבות נמשכים בעונותינו הרבים, והסטרא אחרא מפתה את האדם, ששם ימצא לו שלוה ונחת, וזהו המשך להיו צריה לראש, שצרי הקדושה הם בראש ועיני הכל נשואות אליהם. כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ – מדוע היהודי מתרחק מהשם יתברך, משום שהוא רואה בהגיון שלו, שהוא פשע בהשם יתברך, הוא רואה בה' את מקור דאגתו ויסוריו במקום ההפך, ה' מתרחק ממנה לפי דעתה בגלל פשעיה הרבים [ועיין בספר המדות, הפשע של האדם מביאים כפירה לאדם], ובאמת גם בפשטות הפסוק כל הצרות והיסורים באים לכלל ולפרט על ידי הכפירות והאפיקורסות, שהוא מרומז בלשון 'הוגה', כאשר מגייסים את ההגיון לכפור באמונה, הרי שזה עצמו נהפך לאדם לרועץ ולחורבן, הוגה על כל פשעיה הוא גם זכרון לתיקון, כי אם יהיה ה' הוגה, אם היא תהגה בה', אזי יכופר לה כל פשעיה, ולא יהיה מהם זכר, כי על כל פשעים תכסה אהבה להשם יתברך. וזה המשך הפסוק: עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר – כשהשובים לוקחים את הילדים וההמשך הדורות של המשועבדים תחתיהם הוא הנצחון הגדול בשבילם, כי ואת עמלנו אלו הבנים, וכשאלו הבנים ימשיכו את הרצון של השובים, זהו השבי הכי אכזרי שיתכן, ועוד יש כאן רמז, לפני צר, שהם יעשו את רצון השובים ביתר שאת עוד לפני וקודם שיצוו עליהם, כי הם יחנכו אותם בדעת אחת עמם. וזה הכאב הגדול של השכינה הקדושה, על העוללים, אלו שלא ידעו ולא חטאו, והם הולכים בשבי הסטרא אחרא, שהם מצירים לישראל, ויש לשכינה הקדושה צער גדול מזה. כי עוד לפני שיודע הילד לצפצף בדעת שלו, הוא כבר נמצא ביד צר. ובאמת, גם בחינוך הדורות עלינו לחנך באהבה את העוללים, ושלא ירגישו שחס ושלום, החינוך התורתי הוא חינוך של שבי לפני צר, ששובים להם את החיים, ורוצים לעשות להם איזה היפך הטוב, חס ושלום. והנה בגזירת פרעה, היו המילדות הצדקניות, שעליהן נאמר: "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א, יז), והנה פסוק זה מכוון בגימטריא ממש עם המלים עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר, כי זה הלעומת זה של המילדות העבריות, שמעניקות חיים לילדי ישראל, והקליפה והסטרא אחרא, רוצה לעשוק את הילדים הללו, ושהם יהיו בשבי, ושלא יוכלו לבחור באמת ובאור, רק יהיו בחושך כל ימיהם, ועל זה אנו בוכים ומקוננים בתשעה באב, על ילדי ישראל שלא יודעים את "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", שיש כפירות בעולם, שמחנכים כך את הילדים של אלו שאבות אבותיהם עמדו למרגלות הר סיני. ואפשר לומר השייכות בין ה' הוגה על רב פשעיה, כי מדות הקב"ה הן מדה כנגד מדה, כיון שנתלבש החוטא במדת הגיון שלו, ומחמת שלא הבין כמה דברים בתורה הקדושה, היתה טינא בלבו ונזרקה בו כפירות וכו', כך יהיה העונש הגדול בדרך של הגיון, היינו שיהיה אפשר להסביר בדרך שכל, על מה עשה ה' ככה, וזהו כי ה' הוגה על כל פשעיה, ודבר זה ניכר ויוצא בבנים, כמו שאמרו חכמינו הקדושים: מנעו בניכם מן ההגיון, היינו השבי והצר האמיתיים של ילדי ישראל, שאין מחדירים בהם אמונה פשוטה בו יתברך, או שכן מלמדים אותם, ואז בא הצר הצורר ומכניס בהם דעות נפסדות, שבטעות נראות כמו הגיון, אף שבאמת כל דיבור נגד האמונה הקדושה בה' אחד הוא שטות גמור שאין שטות כמוהו, אבל בילדים הרכים, העוללים שלא ידעו טוב ורע, אותם אפשר להטעות מאד, וזו כל הגלות הקשה והארוכה שאנו סובלים, שמדי פעם צצות כתות בכלליות נשמות ישראל להגותם מן מסלת החיים, ובזה גורמים עיכוב הגאולה, אשר בו תבוא ולא תאחר, במהרה בימינו, אמן.