מכתב מאה ושלושים וארבעה
בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר וישלח, ט"ז בכסליו תשפ"א.
לכבוד אהובי אחי היקר והנעלה, עוסק בתורה ובמצוות, ומוכשר לקבל קדושה וכו', ר' … נרו יאיר ויזרח.
קבלתי את שורותיך המעציבות, שבהן אתה מתלונן מאד על חייך שעברו בחושך, לפי דיבורך, ואתה מוצא את עצמך בחצי ימיך, באכזבה גדולה מאד, ואני רואה איך שחוט חייך מתחיל להתקצר, חס ושלום, מרוב שברון רוחך ובכי צעקתך האיום והנורא.
הרגשתי מתוך הקריאה של מכתבך, שהנך שרוי בעיצומו של סער גדול, וכאשר יהום הסער – האדם נמצא בסכנה גדולה עד מאד, ובפרט לפי דיבוריך, שאתה מדבר מתוך יאוש ואכזבה עצומה, ואתה רואה שאין לך שום תקוה, כי כל חייך, לדבריך, עברו בחושך עצום, של התרחקות מהשם יתברך, על ידי המעשים הבלתי רצויים שכתבת לי, שאתה שקוע בהם מנעוריך, וכעת אשר נזרקה שיבה בשערותך – אתה רואה את עצמך ככלי שבור וריק, ועוד דברים שכתבת המענים את הנפש מאד.
לא טוב ידידי הדרך שאתה הולך בה, כי רבינו ז"ל לימד אותנו את לימוד ההתחזקות, וגודל מעלת יקרת החיים, שכל עוד אתה חי – אתה יכול לתקן, ואין שום יאוש בעולם כלל – אינה אמירה סתם, אלא אש יוקדת של אפשרות הניתנת לכל חי – לעשות את רצונו יתברך, ואף שהיה מה שהיה, אין רגע אחד בחיים שלך, שאתה נושם בו אויר ואין לך הזדמנות להפוך הכל לטובה.
כמה שאתה חושב שאתה ירוד ונפול, ויתכן שיש לך סימוכין על זה מן הזכרונות שלך, ממה שעברת בחייך, אך כנגד זה תדע שרחמי השם יתברך מרובים ביותר, וכמה שנדבר על רחמי השם יתברך, לא נגיע לאפס קצהו, כי ברגע שעולים לך הרהורי תשובה לחזור בך מהדרך הבלתי נכונה בשבילך, אתה נכלל בתואר צדיק, ואתה נקי לגמרי, ונותנים לך הזדמנות חדשה להיות איש כשר באמת כרצונו יתברך וכרצון צדיקיו האמיתיים. אין המחשבות שלך באות מצד הקדושה, כי אם מצד הטומאה והסטרא אחרא שרוצה לחמוס לך את הטוב שנשאר אתך, כי המחשבות המחסלות האלו אין מביאות אותך לשום דבר שבעולם, אלא לירידות יותר גדולות, וממילא ברור שצריך להתעלם מן המחשבות הללו ולהיות שמח על העתיד, גם אם הזקנת בשנים וכו', כי כל רגע הוא נצחי, ואפילו ברגעא חדא אתה קרוב אל השם יתברך.
כנגד כל מה שאתה לא מרוצה מעצמך, קח בחשבון צדק מחשבה על כל הטוב שעשית בחיים, על כל רגעי ההתקרבות, וכל מה שזכית לעסוק בתורה בימי חייך ולהתפלל… וכל דבר טוב שעשית – לא נשכח לעולם, ואף שאתה כעת מתעורר לשוב בתשובה, אל תתעורר מתוך עצבות, כי זה לא יצליח, כי אם על ידי שמחה והתלהבות ורצון אמיתי ופנימי לקרבת אלקים.
רביז"ל לימד אותנו לייחד שעה אחת לשבר לבבו וכו', ושאר היום יהיה בשמחה, ואם כן ברור שרצון ה' שתהיה בשמחה כל ימיך, שאתה נזכרת בו יתברך בעודך בכוחך בחיי חיותך, ואתה יכול מהיום והלאה להיות ממש יהודי טהור ושמח, מלא חיות וסיפוק על כל דבר שבקדושה שאתה זוכה לחטוף, ומן העבר תשכח לגמרי, כי אם בעת התבודדות אתה רשאי לשבר הלב ולזעוק מאד אליו יתברך, אבל בסופם של דיבורים עליך לחשוב איך להתחזק, ולומר לפניו יתברך דיבורי התחזקות שבודאי יהיה טוב, ובודאי הקב"ה יחזק אותנו, ויגמור בעדנו לטובה, והוא מקבל תשובת ותפלת כל יהודי וכו' וכו', כהנה וכהנה דיבורי חיזוק שתאמר לעצמך, הן בדרך תפילה והן בדרך קבלת עול ההתחזקות, כי זו מצוה גדולה להתחזק ועבירה גדולה להשבר, אף אם זה על קיצורך בעבודת השם, כי עצבות היא סטרא אחרא והשם יתברך שונא אותה, כמו שאמר רביז"ל, ושום דבר טוב לא יוצא מעצבות, ואין זה שום מוסר ושום חשבון הנפש.
ההיפך הוא הנכון, תסתכל על עצמך, ותראה ממה הצער שלך, מזה שלא עשית את רצון הבורא כראוי, עד כמה אתה צריך לשמוח ולהסתכל על עצמך ביוקר וכבוד, שאתה אדם כזה החפץ בקרבת אלקים, למרות כל מה שעבר עליך, זה סימן שאתה טוב, שאתה אדם מאיר, ויותר מזה – שנגלה עליך מלך מלכי המלכים בעצמו, ורוצה לקרבך, על כן תעשה נא ריקוד יפה על זה, ותפסיק את הדרך הזאת להשפיל ולהשמיץ את עצמך, כי אין זה נכון, וזה דבר שמצער את בוראך שברא אותך בשלימות כזו, ואתה מתלונן כנגדו.
חזק אחי ואל תשבר משום דבר שבעולם
שלמה ברוך בלוי