להתידד עם החיים
ט"ז תמוז תשפ"ב
חיי האדם הם נשימת אפו של מחיה החיים, כל מה שקורה סביב הוא מאותו מקור קדוש ועליון, אוהב ומחבק, המאורעות הבלתי נעימים שמצמצמים את הארת החיים, הם לא החיים עצמם, הם הנסיון שלנו איך לחיות טוב את החיים, בשמחה ובהנאה למרות הקשיים הדורסים, ככל שאדם מודע לאור החיים אשר בקרבו הוא יכול לפתח בקרבו יכולות מדהימות איך לחיות חיים טובים ונעימים בכל מצב נתון שהוא. אסור לתת לחיים לחמוק בגלל הטרדות והצרות, הצרות הן מלשון צר ודוחק, כשאדם לא מצליח לנוע במרחב שלו, לנגוע בעצמי האיכותי שלו, כי הוא עסוק בכל עת במה שקורה ולא במה שהוא יכול לגרום שיקרה, הבורא נתן הזדמנות לכל אחד מהברואים להיות יוצרי עולמות כמותו, כביכול, לעסוק בבנין וסתירה כפי יכולת הבחירה הנוראית של האדם, אבל כאשר אדם כעוס על החיים שלו, כמו שאנשים רגילים לומר שהחיים שלהם בזבל, זה לא החיים בזבל, זו הפרשנות על החיים, שהיא זבלית לעתים, יש ואדם זוכה להפריד את הכאב הנורא של מה שהדברים הבלתי רצויים מסבים לו, והוא קונה עולמו בהרבה שעות, הוא מסוגל לחיות אף על פי כן. את היכולת הזו קונים במודעות עמוקה, מה הם החיים האלו, מאן הם נמשכים, כאשר אדם מתחיל להרגיש שאור ה' חי בתוכו, הוא מנסה להתחבר אל האור הזה, החיברות לא באה קל, משום שאנו רגילים לחיות חיים נפרדים מהאין סוף ברוך הוא, ואיננו זוכים לראות את הטוב הזה מתוכנו, כי הכל תלוי כפי מחשבת ועומק דעתו של האדם. וככל שירגיל את עצמו לחשוב על עצמו כאור אלוקי המופיע בבריאה, כך פחות יציקו לו הדברים שהם משתלטים על החיים.