בעזרת השם יתברך, ערב שבת קודש לסדר נח, ה' בחשון תשפ"א.
לכבוד ידידי היקר ר' … שליט"א.
כעת מתקרבת שבת קודש פרשת נח, אשר יונה מצאה בו מנוח ובו ינוחו יגיעי כוח, והשיעורים הקדושים שלמדנו בפרשת נח, הם שיעורים רוחניים של התקרבות להשם יתברך, כי נח הצדיק לימד לדורות אפשרות לחיות חיים טהורים בעולם של טומאה, והתבוננתי הרבה השבוע בענין של "יש דורשים לגנאי", למה יהיה כך, אחרי שהתורה הקדושה אמרה בפירוש איש צדיק תמים היה בדורותיו, וחשבתי, שנח דרש את הענין שלו איך הוא יכול לעבוד את השם יתברך מתוך הגנאי הגדול הזה של העולם הזה שלפניו, כי פעמים רבות אנשים חושבים שאינם יכולים לעבוד את השם יתברך, כי הם נמצאים במקום ובדור נמוך כזה, ואינם יכולים להעלות על דעתם, כי אכן יש השם במקום הזה, והם יכולים לעבוד את השם יתברך בתכלית מדרגה העליונה, כי לא יברא ה' דורות שלמים ויבקש מהם לעבדו אך לא יעלה בידם כלל, כי הם רחוקים מבחינת דור ומקום, אין דבר כזה, אלא כל אחד יכול לעבוד את השם יתברך, בכל מקום שהוא, ובכל מצב שרק נמצא בו – יכול לעבוד את השם יתברך בתכלית השלימות, כי השלימות היא לפי הזירה שבה שם אותך השם יתברך, ואם בזירה הזו אתה יכול לעבוד את השם יתברך הכי טוב שאפשר במצב הזה, אזי תזכה למה שתזכה עין לא ראתה.
השיעור הזה מפרשת נח, הוא לימוד נפלא לעבודת השם, שאנו צריכים לדעת, שאין להקדש אלא מקומו ושעתו, בכל רגע נתון, אפשר להתחיל את המאבק הרוחני הזה, וגם לנצח את היצר הרע לגמרי, היאוש הזה שעמו אנו מביאים את החסימות לרוחניות שאנו כן יכולים לזכות אליה, יש המון דברים שאנו יכולים ומסוגלים לעשות, ואנו לא עושים, מחמת שאנו מגדירים את עצמנו במקום לא נכון, אנו תופשים את עצמנו כאנשים פשוטים כאלו, שמקסימום מסכימים לשמוע ולהתרגש ממה שצדיקים אחרים עשו ועבדו את השם יתברך במסירות נפש, ואז אנו מפטירים באנחה, אבל אנחנו… מי יתן ונזכה לזה, והמי יתן אינו נאמר ברצינות גמורה, משום שאנו באמת לא מאמינים שאפשר אי פעם להיות אחרת מאשר אנחנו כעת. וזו הבעיה שלנו, שאין אנו יכולים לשער בדעתנו, עד כמה אנו יכולים ומסוגלים, והעיקר, לעשות מה שאפשר בכל רגע נתון, אף אם אדם עובר בלבולים גדולים, ועמקי נפש סוערים, הרי שברגע קט של דבקות נמשכת שהאדם מושך על עצמו – יכול להיות לגמרי שלם עמו יתברך, ולדעת את המעשה שהוא צריך לעשות בכל עת ובכל שעה.
הרבה פעמים מלמדים את צעירי הצאן, שתיבת נח היא הישיבה, ובחוץ הוא המבול, זה נכון מאד, וצריך לאמרו ולעורר עליו, אבל עיקר ההצלה הוא כאשר אנו יודעים להורות את הדרך, גם כשהם יצאו החוצה, ויהיו במבול, ומי המים הזדונים רועשים עליהם, אז איזו תיבה יהיה להם? האם ירוצו לבית המדרש? האם אפשרי ברגע נתון איפה שהוא שם, ללכת לבית המדרש? צריך להביא את הבית מדרש לאיפה שנמצאים, שהדבקות תהיה זמינה, ובכל מצב שאדם נמצא שם, הוא יכול להיות צדיק, והוא יכול לראות את הקב"ה תיכף ומיד, כאשר רק ירצה, כי הקב"ה מתגלה למי שרוצה אותו.
ההכרח לקצר, ועוד חזון למועד, לכתוב דברים נפלאים מענין זה.
הכ"ד
ידידך עוז
שלמה ברוך בלוי