הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ
בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה לא, ח)
מְשָׁלִים רַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לְהַמְחִישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אָדָם לְבוֹרְאוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ לְעִתִּים בְּאַנַלוֹגְיָה מֵעוֹלָם הַמְּלָכִים וּנְתִינֵיהֶם, וּפְעָמִים בַּהַקְבָּלָה שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ.
כַּיּוֹם, כְּשֶׁהַמֻּשָּׂג 'מַלְכוּת' אֵינוֹ מֻכָּר לָנוּ וּמָצוּי לְדִידֵנוּ רַק בְּאַגָּדוֹת עֲמָמִיּוֹת, אָנוּ נִדְרָשִׁים לְחַפֵּשׂ דִּמּוּיִם שׁוֹנִים מֵעוֹלָמֵנוּ, הָעַדְכָּנִי יוֹתֵר, לְפָחוֹת כְּשֶׁהַמְּדֻבָּר בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל מֶלֶךְ וּנְתִינִים.
אַךְ בְּנוֹגֵעַ לְדִמּוּיִים בְּהִתְנַהֲגוּת שֶׁל אָב כְּלַפֵּי בְּנוֹ, כְּכָל שֶׁמְּדֻבָּר בִּתְשׁוּבָה, עֲדַיִן הַהַקְבָּלוֹת הָעַתִּיקוֹת תְּקֵפוֹת, יָפוֹת לְעִיּוּן וְנָאוֹת לְהַשְׁוָאָה.
כִּי לַיַּחַס שֶׁבֵּין אִישׁ לֶאֱלֹקִים אַחֲרֵי סִרְחוֹן הַחֵטְא אֵין הַקְבָּלָה אַחֶרֶת מִלְּבַד לְקַשֵּׁר שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ. אַבָּא מִתְגַּעְגֵּעַ לִבְנוֹ הַשָּׁב אֵלָיו, זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה.
אִם הָיִינוּ חָשִׁים בְּאַבְהוּתוֹ הָעוֹטֶפֶת שֶׁל אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהָבִין, אֲפִלּוּ בַּהֲבָנָה מוּעֶטֶת סוֹדָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, רָז הָרָזִים הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר שֶׁבַּבְּרִיאָה.
כִּי אֵין לָהּ פֵּרוּשׁ עַל פִּי פְּשָׁט!
כִּי הַדָּבָר הֲכִי מַפְלִיא, לֹא מוּבָן, לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, לֹא הֶגְיוֹנִי הוּא דְּבַר הַתְּשׁוּבָה!
לַמִּילָה 'תְּשׁוּבָה' בְּעַצְמָהּ – אֵין מַשְׁמָעוּת מוּבֶנֶת.
זוֹ לֹא חֲרָטָה, לֹא תִּקּוּן דֶּרֶךְ וְגַם לֹא נִקּוּי עָבָר, רַק שִׁיבָה לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כְּבָר הָיִינוּ. כְּשֶׁאָנוּ שָׂחִים אוֹדוֹת הַמֻּשָּׂג תְּשׁוּבָה, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָיִינוּ פַּעַם טוֹבִים, וּמַה שֶּׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הוּא רַק לָשׁוּב לְשָׁם… .
כְּדַאי לְהַעֲמִיק קְצָת בַּקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין אָב לַבֵּן. בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהַקֶּשֶׁר הַזֶּה עוֹלֶה עַל שִׂרְטוֹן.
הִנֵּה הַמָּשָׁל. הַבֵּן בָּרַח מֵהַבַּיִת, בַּהַתְחָלָה זֶה הָיָה קוֹסֵם וְקוֹרֵץ, הוּא נִתֵּק אֶת הַכֶּבֶל הָאוֹזֵק אוֹתוֹ אֶל מִשְׁמַעַת, נִחוֹחַ הַחֹפֶשׁ הַמְּשַׁכֵּר מַכֶּה בְּאַפּוֹ, הָעוֹלָם פָּתוּחַ! אֹשֶׁר מְיֻחָד אוֹפֵף אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ הָאוֹמֶרֶת: 'עַצְמָאִי אָנֹכִי, לַחֹפֶשׁ נוֹלַדְתִּי'.
אַחַר זְמַן לֹא רַב, הַבָּרָק פָּג, הַבֵּן הֵחֵל לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הַמְּעֻלֶּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת – קְשָׁיֵי הַחַיִּים, מֵבִין שֶׁלְּכָל מֵמִיר יֵשׁ מְחִיר, אֵין בְּלִי עֹל, אֵין חֹפֵשׂ אֲמִתִּי בָּעוֹלָם יֵשׁ רַק הַחְלָפַת בַּעֲלוּת, אֵין כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה אֲבָל יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן אַחֵר…
הַתְּהִיּוֹת מְכַרְסְמוֹת בְּכָל פֶּה, הַזִּכְרוֹנוֹת הַכּוֹאֲבִים מֵהַבַּיִת הַחַמִּים וְהַנָּעִים מַכִּים בְּעֹז, בְּכָל תְּנוּחָה וּפְנִיָּה בָּאָה הַהַשְׁוָאָה הַבִּלְתִּי נִמְנַעַת בֵּין הַשָּׁהוּת בְּבֵית הָאָב הַמְגוֹנֵן לְבֵין הָעַצְמָאוּת הַמְּדֻמָּה, עֲלוּבַת הַתֹּכֶן.
הַקֶּשֶׁר נֻתַּק כָּלִיל. הַזִּכְרוֹנוֹת מִתְעַמְּמִים וּמַרַתּוֹן הַחַיִּים מַמְשִׁיךְ בִּתְעֻזַת מְרוּצוֹ, דּוֹמֶה שֶׁהַבֵּן כְּבָר מַתְחִיל לְהַשְׁלִים עִם הַשִּׁגְרָה שֶׁנִּכְפְּתָה עָלָיו בְּאוֹתָהּ דַּקָּה שֶׁל רוּחַ שְׁטוּת.
וְהִנֵּה בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד… הָאָב הַנּוֹאָשׁ מְשַׁדֵּר מֶסֶר אוֹהֵב וּמְקַבֵּל לַבֵּן הַמִּתְרַחֵק.
הַשִּׁגּוּר תָּפַס אֶת הַבֵּן מֻפְתָּע עַד אֵימָה, לֹא מוּכָן, לֹא יוֹדֵעַ מַה עוֹשִׂים… הֲיִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? הַאִם זֶה לֹא חֲלוֹם?
כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ שְׁלַב הַהִתְעַשְׁתּוּת, הַבֵּן מַחְלִיט לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, אַף כִּי עֲדַיִן שְׁבִילֶיהָ לֹא נְהִירִים לוֹ, אַךְ הַגַּעֲגוּעִים גּוֹבְרִים, הַבֵּן כְּבָר לֹא מְסֻגָּל לְהִתְאַפֵּק.
וְכָךְ הַמֶּרְחָק מִתְקַצֵּר, הַחֲלוֹם הַכָּמוּס מִתְגַּשֵּׁם, עוֹד מְעַט תִּתְרַחֵשׁ הַפְּגִישָׁה, הַחִבּוּק הַמְיֻחָל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי עַד עַכְשָׁו.
מַה הֵם הָרְגָשׁוֹת הַהוֹמִים בְּלֶב הַבֵּן? מַה הוּא חָשׁ? הַאִם פַּחַד? עֶצֶב? בִּלְבּוּל?
'חֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבָּאֵי בְּסִטְרָא דָּא וּבְכִיָּה בְּסִטְרָא דָּא' שִׂמְחָה תְּקוּעָה בְּלִבִּי מִצַּד אֶחָד, וּבְכִי מִצַּד נוֹסַף.
הַבֶּכִי הוּא עַל שָׁנִים לְלֹא-אָב שֶׁחָלְפוּ לְלֹא סִבָּה, עַל מְשׁוּבַת נְעוּרִים שֶׁהֵסֵבָה צַעַר כֹּה רַב לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, עַל רִחוּק אֵימְתָנִי מֵהָאָב שֶׁכָּל כָּךְ אָהַב…
בֶּכִי שֶׁל חֲרָטָה, בֶּכִי שֶׁל תּוֹבָנָה, בֶּכִי שֶׁל הַכָּרָה בַּטָּעוּת, בֶּכִי נוֹרָא וְאָיוֹם!
עִם הַדֶּרֶךְ, הַבֶּכִי מְשַׁנֶּה צִבְיוֹן, הַכִּוּוּן מַצְבִּיעַ עַל בֶּכִי מִתְגַּעְגֵּעַ, בֶּכִי מְנַקֶּה, בֶּכִי מְטַהֵר, בֶּכִי מְחַטֵּא… בֶּכִי שֶׁל הִתְקָרְבוּת, בֶּכִי מִתְפַּיֵּס וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה!
כָּל יְגוֹן הַהִתְרַחֲקוּת הָאֲיֻּמָה מֵאוֹר פְּנֵי הָאָב מִתְנַקֵּז לְנָהָר שֶׁל גַּעְגּוּעִים וּכְמִיהַת הִתְפַּיְסוּת.
הַנָּהָר הַזֶּה הוּא מֵי הַדַּעַת הַפְּנִימִית, שֶׁלְּפֶתַע הַבֵּן מַכִּיר בְּעֶרְכּוֹ שֶׁל קֶשֶׁר-אָב, וּמַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת לִבּוֹ מֵהָרְעָלִים שֶׁהִצְטַבְּרוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָרַב הַזֶּה.
אֱלֹקִים הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ! יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן! אֲבַק הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי הִצְטַבֵּר וְעִמְעֵם אֶת יָפְעָתָהּ שֶׁל נִשְׁמַת שַׁדַּי שֶׁבָּנוּ, אָנוּ הָיִינוּ נְזוּפִים וּכְעוּסִים. הִתְרַחֲקוּת גָּרְרָה הִתְרַחֲקוּת, סִכְסוּךְ וְקֶרַע בֵּינֵינוּ לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ!
לְשָׁם אָנוּ שָׁבִים!
שָׁם מְקוֹרֵנוּ, שָׁם הָיִינוּ, וְעַתָּה שָׁבִים אָנוּ לְצוּר מַחֲצַבְתֵּנוּ, לָשֶׁבֶת בְּצֵל כְּנָפָיו יִתְבָּרַךְ, בַּבַּיִת הַחַמִּים וְהַנָּעִים שֶׁל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ.
כִּבְסֶרֶט נָע חוֹלְפִים בִּיעָף 'הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ', לְבַד, לְלֹא אָב, מְנֻתָּקִים מִמְּקוֹר הָעָצְמָה הָאֱלוֹקִית.
טִפְּשִׁים שֶׁכָּאֵלּוּ… לְוַתֵּר עַל בַּיִת שֶׁל אַבָּא?!
וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַמֶּסֶר הַשְּׁמֵימִי: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. אֵימָתַי הוּא קָרוֹב? אֵלּוּ יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
אֵיזוֹ הוֹדָעָה מַרְעִישָׁה!
הָאַבָּא עוֹבֵר כָּאן, לְיַד הַבַּיִת, כָּל כָּךְ קָרוֹב…
צָרִיךְ רַק לִדְרוֹשׁ אוֹתוֹ, לְחַפְּשׂוֹ, לְבַקְשׁוֹ וּלְהַגִּיעַ עַד אֵלָיו, לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ לְפָנָיו, לְהוֹשִׁיט זְרוֹעוֹת מִתְחַנְנוֹת – אָנָּא אַבָּא! הוֹבִילֵנִי לְבֵיתְךָ, 'בְּתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם'… הֲרֵי שָׁם מְקוֹמִי הַטִּבְעִי, שָׁם הָיִיתִי מֵאָז וּמִתָּמִיד, וּלְשָׁם אֲנִי שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ.
– "מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים".
זֶה סוֹד הַתְּשׁוּבָה, הַבִּלְתִּי מוּבָן כָּל כָּךְ, אַחֲרֵי מְרִידָה שֶׁכָּזוֹ, בְּמֵזִיד, בְּמֶרֶד וּבְמַעַל.
אַהֲבָה שֶׁכָּזוֹ, קִרְבָה מֻחְלֶטֶת לְגַמְרֵי…
לָמָּה? מַה קָּרָה פִּתְאוֹם?
זֶהוּ רַק מַשֶּׁהוּ פְּנִימִי – קֶשֶׁר בֵּין אָב לְבֵן.
– בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ.
הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָאַבָּא, מַמְתִּין לָנוּ, אָנוּ בָּאִים אֵלָיו בִּבְכִי מְטַהֵר וּמְנַקֶּה, וְהוּא מוֹבִיל אוֹתָנוּ בְּקַבָּלַת הַתַּחֲנוּנִים אֶל הַמַּיִם הַמְּזַכִּים שֶׁיַּרְווּ אֶת הַנְּשָׁמָה הַמְּעֻלֶּפֶת.
וְלָמָּה?
כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב!
כִּי הַקֶּשֶׁר הַפְּנִימִי שֶׁל יְהוּדִי לַה', הוּא קֶשֶׁר שֶׁבֵּין אָב לַבֵּן. אָנוּ שָׁבִים אֵלָיו וְהוּא מְחַכֶּה לָנוּ.
הַהֲבָנָה הַזֹּאת, הִיא נְקֻדַּת עֹמֶק נִפְלָאָה בְּמִצְווֹת הַתְּשׁוּבָה, לָדַעַת שֶׁאָנוּ בָּנָיו וְהוּא אָבִינוּ, לְהָבִין שֶׁלֹּא טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, לִזְכֹּר שֶׁזֶּה מַצָּב לֹא טִבְעִי, שֶׁזֶּה לֹא אֲנַחְנוּ, שֶׁבְּעֶצֶם, בִּפְנִים, אֵינֶנּוּ מְסֻכְסָכִים עִמּוֹ, שֶׁאָנוּ קְרוֹבִים אֵלָיו וְהוּא קָרוֹב אֵלֵינוּ.
אָנוּ הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ!
בְּלִי זֶה אֵין לַתְּשׁוּבָה שׁוּם פֵּרוּשׁ בָּהִיר.