הסיבה לאהבה – הוא הילד שלך!
אחד מיסודות ושרשי החינוך המוצלח, שיפה לשעתו וכוחו ממשיך עד זקנה ושיבה, הוא האהבה שבין המשפיע למושפע, הרב לתלמיד, האב לילדיו וכן על זה הדרך.
ברור לכל אדם בר דעת, כי כל הורה נורמאלי אוהב את יוצאי חלציו, רק מי שאינו נכלל בהגדרה זו, יוכל לערער על הקביעה הזו, על כל פנים, רוב בני העולם מקיימים את מאמר התפילה 'כרחם אב על בנים.'..
אהבה שורשית זו, הנה אמיתית ואיתנה. לו היו הילדים שלנו יודעים עד כמה אנו אוהבים אותם, היה לבטח היחס שלהם אלינו משתפר… חושבים הורים רבים. אך דא עקא, האהבה הזאת, האמיתית כל כך, לא תמיד באה לידי ביטוי. להיפך, לפעמים, האב, בחוסר תבונה מקרין מסר שלילי והפוך מאהבה, וחבל.
חבל משום שבן או בת שלא חוו אהבת הורים כנה ואמיתית, מוחצנת וברת גילוי, עלולים ביום מן הימים לפתח סימפטומים מדאיגים במיוחד. לא יעזרו שום הסברים ותירוצים, שבאמת זה לא ככה… מה זה שאתה חושב כאלו דברים איומים וכו'… פארפאלן! הנזק כבר נעשה, החסך גדול, מעתה ואילך יצטרכו כל ימיהם להתמודד עם כאב קשה מנשוא, וכל זאת למה? סתם!
טעות נפוצה בין הורים קפדניים בדרך כלל, שמשתמשים באהבה המיוחלת הזאת נחלתם של כל בני אנוש, לסחיטה רגשית מזעזעת, המקל היחיד שנותר לפליטה בידם, הוא העונש הזה, שבאמת האחרון שבעונשים שלא צלחו תהיה טוב – אוהב אותך. לא תהיה טוב – לא אוהב אותך.
גם אם ברור, שבאופן גלוי, מעטים ההורים שאומרים את הנוסחה הזאת, באופן חד וחותך. אבל הרוח הנושבת מהתת מודע שאינו יודע כל כך להסתתר כראוי, היא בפירוש כזאת, והיא, כחרב פיפיות מסוכנת, מכליא קרנא, ולא מותירה מאומה באדמת נפשו החרוכה של היניק.
אם נרד לסוף דעתו של ההורה הסוחט או המתנה את אהבתו, נגלה שדווקא מניעיו הם לכאורה ההיפך לחלוטין… הרי מה רצונו מהילד? את טובתו הוא דורש… ובאמת אנו מאמינים שאת טובתו הוא דורש, וכי מה מניע אותו לאיים בגדול שבעונשים על עצמו ובשרו, אם לא התקוה, שכתוצאה מהאיום המבחיל הזה ייטיב הלה את מעשיו, והיה זה שכרו בזה ובבא? ואם כן, מה כל כך רע בזה?
התשובה היא, ואין עליה עוררין בין אלו שגידלו ילדים… שילד שחש אהבה מותנית, אינו יכול לקבל את האהבה הזאת גם אם הוא זכאי לה, כלומר, שהוא עומד בהצלחה בקריטריונים שהציב לו האוהב המתנה. הוא יזלזל ב'מתנת האהבה' מויחל טובות, יאמר הנאהב הזה. מי צריך שתאהב אותי בכלל?
ההפסד הוא כפול, גם הילד לא יקבל ממך, וגם לא יקבל את מתנתך, כשיחליט מאיזושהי סיבה להיות טוב… כי להיות טוב זו לא סיבה להיות נאהב. האדם שואף לאהבה טהורה שאין בה קיווי שכר ותגמולים.
אם בעולם הרחב, מבין הוא היטב, ששם מתבצע סחר מכר של קח ותן, והוא נאלץ להסכים עם מנהגו של עולם. אך לעולם לא יאמר אמן על יחס שכזה בתוך הבית פנימה. שם, מקוה הוא בכל רבדי נפשו אהיה מוגן לחלוטין למרות כל שגיונותי ומחדלי.
ואל יאמר האומר, כי מטיפים כאן לויתור על כל רע שיעשה הנער. לא, ממש לא… ההיפך, מותר לכל הורה שבעולם להזעיף פנים ולמחות קשות, בכל דרך חינוכית שימצא לנכון (! ) על כל תעלול ומשובה שעוברת את גבול הטעם הטוב. אך לעולם אסור לגייס את הקשר ההורי המבורך לתעמולה הזאת, נחוצה ככל שתהיה. אסור, פסול, מכוער, מגונה, שנאוי ומזיק.
אם אומנם מניעיו של האיש כנים ורוצה הוא רק בטובתו של הנער, ידע נא נאמנה, כי אם יש סיכוי קלוש שבעולם, כי ילדך יקבל את דבריך, הוא רק בגלל ידיעתו ברורות, שאבא ואמא אוהבים אותו "ללא תנאי" ודווקא לכן הוא מסוגל לקבל מהם ללא עוררין. ההשקעה אמורה להיות בכיוון הזה דווקא ולא בהפוך ממנו. שם קוצרים את ההצלחות.
אין בכוח השורות החיוורות הללו לתאר את עומק ההרס שעושים הורים בנפש בניהם ובנותיהם הקטנים וגם הגדולים. כשאלו האחרונים מבחינים שנושא אהבת הורים וילדים הוא נתון למשא ומתן. עולמם חרב עליהם למרות שלא תמיד יודו בכך. הם גם יאבדו אימון בבני אדם, וזה גם יכול להזיק להם בקשרים החברתיים והזוגיים שלהם הודות להורה לא משכיל, שמכר את אהבתו במחיר זול ועלוב. ולא הרויח מאומה.
אהבו את ילדיכם משום שהם יצירי כפיו של הבורא. ילדיכם זקוקים לאהבת הורים, סתם כך, כי אתם היחידים שנבחרתם על ידי ההשגחה העליונה להעניק להם אהבה מיוחדת זו, שאין לה כל תחליף. אם אתם לא תתנו להם את האהבה הזאת, לא יהיה מי שייתן אהבה 'כזאת'… התובנה הזאת מגלה עד כמה הדבר חמור שבעתיים אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו השם.