ראשית, עצם הויכוח על התפקידים, למרות שהוא לגיטימי ומובן לגמרי, מעיד על חוסר בהירות במטלות של הבית בעיני הילדים. נוצר מצב האומר, שיש הבדל בין באי הבית – יש כאלו שנושאים בעול, ויש שפטורים הימנו. ההתמקדות צריכה לבוא בכיוון הזה.
זה לא סוד, שאנשים אינם אוהבים לעבוד! אין כך בעיה מהותית מעבר לטבעו העצל של האדם שואף המנוחה. רק דבר אחד ויחיד יכול לדרבן את האדם להתרומם מרבצו ולהתחיל לפעול: המניע… לכל אחד מניע משלו, למה הוא קם בבוקר, ומדוע הוא עמל כל כך… לעולם לא נמצא אדם שפוי שיעבוד סתם כך… גם מי שעבודתו היא חייו ובריאותו, הרי שהם – החיים והבריאות שלו – המניע של הפעילות שלו.
כאשר עצם העובדה שאמא ביקשה – אינו מניע מספק, הרי שנכשלנו כבר בתחילת הדרך. אך כיון שמדובר בנערים רכים בשנות הבניין שלהם, עלינו לחדול מלשפוט אותם על אי כיבוד האב או האם, ולמצוא את הדרך היעילה שתגרום להם להתרגל לעזור בבית.
למה אנחנו מנקים את הבית? למה אנחנו מטפחים ומייפים אותו? רק סיבה אחת יש לכך – הוא שלנו! אנו חשים שבכך אנו מהנים את עצמנו בלבד, ולא עושים טובה לאף אחד. מאותה סיבה יעזרו גם הילדים, אך ורק כאשר הם יחושו שהבית הזה הוא שלהם, שהם שותפים פעילים לאותה סוגיה שנקראת עבודה בבית.
צריך להחליף את המושג של "עזרה בבית", למושג של "שיתוף בבית". אם יכונסו כל הילדים, וידונו באורח חפשי ובוגר על השיתוף בבית, ועל כך שמי שמרים יד לפעילות השוטפת אינו עבד או "פראייר" של אף אחד, אלא עושה את חלקו בשותפות – הגישה תשתנה, וגם יהיה להם יותר קל לעבוד.
כשהאווירה בבית תשתנה, יושביו יהיו שמחים יותר, ויהיה להם יותר קל לצאת מהקטנוניות של "אני כבר עשיתי הוא עוד לא עשה"… היצירתיות של ההורים לא צריכה להתמקד רק בכפיית הנהלים הברורים, אלא יותר ויותר ביצירת האווירה המשתפת, השמחה והאוהבת.
אנו אוהבים את הבית שלנו לכן אנו מנקים אותו. אנו שמחים לשהות במשפחתנו לכן אנו מורידים מהשולחן… ככל שהאמרות הללו לא תהיינה סיסמאות בלבד אלא דרך חיים, יחליפו ניצני ההבנה את הויכוחים העקרים שלא נגמרים. בבית שלנו שמחים לעזור… ידווחו הילדים בעצמם.
האמת היא שבכל עסק שבעולם, יש הבדל בין מנהלים היודעים להפוך את העובדים לשותפים, לבין אלו שעושים במו התנהגותם את הפועלים לנתינים ממורמרים. את הרווח יקצרו רק אלו הראשונים, המבינים, כי בני אדם, ללא הבדל של מעמד… לא אוהבים להיות רמוסים ונכנעים. אנשים אוהבים להרגיש שותפים – זה סוד ההצלחה.
גם בבית, העסק המשפחתי הגדול הזה, אפשר להצליח יותר, הרבה יותר, אם הילדים ייהנו מהשותפות… ירגישו שהמטבח הוא שלהם, שהסלון הוא חלק מהם, וצרכי הבית הגדולים והקטנים הם צרכיהם ממש. אפשר להשתמש בתורנות, מותר לעשות מבצעים, ניתן גם לגעור מעט בשעת הצורך… אבל אסור לשכוח את העיקר – צריך לנטוע תחושת שייכות ושותפות.