ככל מקרה הנידון לגופו, גם כאן העניין תלוי בטיב היחסים והצרכים. אך בקו כללי, הענקת כסף קבוע יכולה ליצור בילדכם סוג של בגרות מסוימת, שיש עמה נטילת אחריות וגם אמון. בודאי שאין מדובר כאן במשכורת שבועית או חודשית, שיש לה תעריף ותימחור. בגיל הנערות, מוקדם מדי מלהיכנס אל העיסוק השוטף בכלכלה עצמית, כך שבאמת ראוי לילד לחיות בצורה נינוחה, מתוך ידיעה והשלמה שיש לו הכל בבית.
אמנם, קשה מאד להסתובב בלי פרוטה בכיס, זה מעיק לפעמים ויכול לגרום את ההיפך מהשלווה הרצויה. אם הנער יבחין כי החיים קשים ללא המצלצלים, הוא יכול להיאבק בתופעה זו בדרך מוגזמת ושאינה מתאימה לנער בגילו. הוא יכול לפתח תלות במסחרים שונים כדי להרוויח עוד פרוטה ועוד פרוטה. הקשר לכסף יכול לבוא ממקום בעייתי שמשרת את ההיפך בדיוק.
לכן אפשר וגם מומלץ להעניק סכום מסוים מדי פעם, לא סכום מפרנס אבל גם לא פעוט עד להלחיץ. אלא משהו שיכול לשדר נינוחות ושלווה. אפשר גם להסביר, הכסף הוא לא לארוחות ולביגוד… את זה אתה מקבל בבית, ובשפע. הפרוטות הללו באות להרחיב את הדעת – לקנות ממתק או משהו אחר שהנפש חפצה בו, אך לא מעבר לכך.
על ידי כך אפשר גם לחנך את הנער לאחריות על הכסף. כאשר הוא מצויד בארנק והסבר, הוא יכול לחוש בדרך בלתי אמצעית את המושג הידוע שהכסף הוא עגול ומתגלגל. כל פרוטה שמוציאים מותירה חלל של העדר בנותר – הכסף פשוט מתמעט. וממילא, ראוי לשמור עליו ולא לבזבזו בהבלים, משום שאחר כך לא יהיה לך.
הצעירים נוטים לשכוח את המציאות הפשוטה הזאת, משום שהם לא מחוברים מספיק לעולם הריאלי. שובבות הנעורים המשובחת שלהם יכולה להיות בעוכריה של המציאות הריאלית. משל לאותו ילד שראה שבמכולת קונים בלי כסף כי רושמים. מחובתם של הורים ללמד את ילדיהם את מציאות החיים הפשוטה הזאת, שככל שהיא פשוטה עד להחריד, היא לא מתיישבת בליבם של המונים, ויעידו על כך אלפי המובטלים או המהמרים וכו', שרואים את המציאות מתוך ענני הדמיון.
ניתן למנף את הענקת המלגה השבועית/חודשית לשיעור חשוב לחיים. אם היא נעשית מתוך קריצה אוהבת, היא יכולה להיות המסגרת של חינוך מצוין לכלכלה. ניהול טבלאות או סוג רישום כלשהו על הכנסות והוצאות, גורמות לאוחז בארנק לפתח תהליך של רצינות מסוימת מול החיים. היחס הבוגר הזה למול כספים והוצאות יכול להועיל בימים אחרים, קריטיים יותר. כאשר הבן או הבת שלכם יצטרכו לנהל בית, ניהול הכספים התקין יהיה הדבר החשוב שהם למדו באמצעות השקלים הזניחים הללו, שהיו הזדמנות לשיעור לחיים.
ולסיכום, אם בחרתם בדרך הרווחת יותר – לתת קצת כסף מדי פעם לילד שלכם, שימו לב, שעם הכסף הזה הוא פוגש בחיים המפתיעים שבחוץ. הגבול הדק בין ה'צריך' ל'רוצה', שמיטשטש לעיתים כשאין את האחריות על הכתפיים. את האחריות הזאת תתנו לו אתם.
חשוב להדגיש: כל האמור עד כה הוא לגבי נער בגיל ההתבגרות, שכבר יצא במידת מה מן הבית ומנהל בעצמו צורת חיים עצמאית משהו. אך לילדים צעירים השוהים בבית לא ראוי להעניק דמי כיס קבועים. הם אינם זקוקים לזה והדבר אף עלול להזיק להם. אפשר, ואף ראוי, להעניק סכומים קטנים על מעשה טוב, ויתור, תפילה בכוונה, מבחן שעבר בהצלחה וכדומה, וכאשר מצטבר בארנקו של הילד סכום שאפשר לממש אותו, הילד יחד עם הוריו יחליטו כיצד לממש אותו ומה לרכוש בו.