תודה על המשוב לתשובות שענינו אותך, נקוה שה' יתן לנו את הכח להמשיך הלאה.
אתה ממשיך ושואל, אוקיי, סגרנו את הפינה של שולחן שבת, ומה עם להעיר אותם בבוקר.
ואני שומע את ה'אוף' הגדול ממטלות חינוך שלא נגמרות לעולם. אז בוא ונלמד יחד את הענין, אולי נוכל לפתור אותו ולדייק יותר.
קימה בבוקר היא תמיד דבר קשה ודורש התמסרות, ולא רק לילדים. היכולת שלנו לקום בשעה מוגדרת מראש כרוכה, לא אחת, בגילוי אחריות בוגרת מצידנו לחיים התובעניים שלנו. השאלה שלנו היא לא כל כך על עצם הקימה, כמו איך מחדירים את האחריות בילדים שזה עתה נמצאים במפתן החיים.
ההתמודדות שלנו עם ילדים טרוטי עיניים בבקרים קרים, היא מגוחכת לפעמים, כי אנו רוצים שהילד יקום בעוד שהוא רוצה דווקא לא לקום, ניגוד האינטרסים גורם לנו לתהות – איך נמצא דרך, שהילדים יחושו באחריות שלהם לחיים, למה הם לא מבינים שכבר מאוחר? למה זה לא אכפת להם?
הסיכון הגדול בכל מהומת הבוקר הזאת, הוא שהילדים עלולים לשנוא את הבקרים העמוסים, ואת מה שהם מייצגים. הורים חכמים מנסים את כוחם ביצירת אווירה נחמדה בבוקר העמוס, לא רק "תקום תקום", אלא הזמנה לשעת איכות של שתיית כוס שוקו חם עם מילים טובות. הכעס והרוגזה של "אלף פעמים כבר הערתי אותך… עצלן שכמותך…" לא משרתים את המטרה שלכם, אתם לא תרצו שהילדים יחושו את נחת זרועכם במשך כל יום הלימודים.
הנכון יותר הוא, להפוך את הצורך בשינה למשני בסולם ההעדפות. כאשר המיטה והשמיכה מעניקים נעימות יתירה מאשר השהייה במחיצתכם, הרי שעדיף להתכרבל בפוך החם מאשר להתרוצץ בבית מלא כעס, גם אם הכוונה ממש לטובה.
לצד הטיפול באווירה חמימה ונעימה, יש לדאוג ששעות השינה תספקנה לילד. לא נכון לבקש ממישהו שלא ישן כל צרכו – לקום, כאשר המושגים שלו בנטילת אחריות נמוכים למדי. כבר בשעות הערב המוקדמות, על ההורה החכם להקדים תרופה לקושי. הרי ברור שכל שעה של איחור בשעות השינה, מעצימה את הקושי בקימה מוקדמת.
לא שיש בכך חידוש כלשהו, אבל המודעות מתחילה באמת אצל ההורים… הורה שרוצה שהילד יקום מוקדם, הוא לכל היותר, רוצה שקט בגזרה, אין מקום לילדים ישנים בשעות שלפני הצהרים. אבל הורה שנמצא בערב לצד הילדים, מעודד אותם לשינה מוקדמת – כי מחר יהיה לנו יותר קל… הדיבורים אודות הקשר הכי-מובן הזה בין השכיבה לקימה – חודרים עמוק לתודעה, וגורמים לו לסלוח על ה"הפרעה" בשעה מוקדמת.
ילדים שמתרגלים לקום מוקדם, עושים את זה בחדווה מסוימת. הם נהנים להיות הראשונים בבית. אם הם רעננים ומלאי חיות, שעות הבוקר הבריאות ממלאות אותם הנאת נעורים מסוימת, אבל יש עוד נקודה שצריך לקחת בחשבון – הדוגמה האישית.
הרי לא יתכן לבקש מילדים שיחשיבו את שעות הבוקר, כשבבית שוררת אוירה של תנומה, גם אם יש לה אלפי צידוקים צודקים. אסור שיהיה בבית שקט של ישנים, ורק מוישי חייב לקום… כמו כן בערב, כשהולכים לישון, גם אם ברור שלהורים יש צרכים משלהם, והם מאחרים ללכת לישון, הם בכל זאת חייבים ליצור מצב של שקט מוחלט, וחושך בכל רחבי הבית – כדי שהשינה של הילדים תבוא ברקע המתאים לה.
גם שיחות מוטיבציה תורמות הרבה לכך. לא הטפות מוסר בשעת בוקר, שהיא לא כשירה לקבלת מסרים, אלא בזמן נינוח, כשהעניינים רגועים, יוצרים שיחה שמרביתה שבחים ועידודים על הקיים והמושג, אולי אפילו הפתעה קטנטונת – כי קמת מוקדם היום.
מה שאנו צריכים לזכור – כל דבר אפשר להנחיל ולחנך, אם הדבר נעשה בעקביות, במסירות ובנחישות.