אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
עש"ק פרשת בהעלותך תש"פ
שבע המידות שלנו, הן הנרות שעמן נעבוד את הבורא, שעמן נחיה את החיים הרוחניים שלנו בעולם הזה, כמו שיש לנו גוף – יש לנו אברי נשמה פעילים, עלינו להחיותם בכל עת ורגע, כשאחד מהם פצוע או כאוב, הנשמה שלנו סובלת, אנו לא חשים את האור שבקרבנו, אנו מרגישים את החסר המהותי שלנו. לאן אנו חותרים כשאנו מרדימים את החושים הללו? אנו חותרים כנגד עצמנו, כי אנו רוצים את האור הגדול של הנשמה שלנו, שם בפנים אנו כן רוצים את האמת הזו, את הרוח הטהורה שבנו.
הרצון הפנימי שלנו, נקרא "פני המנורה", הפנימיות של האור, פני המנורה… פנימיות המנורה המאירה, שם שוכן הרצון הקדוש להיות טוב, כשאנו רוצים לבדל את המידות מהמקום הקטנוני שלהן, ולרוממן אל המקום הנכון והאיכותי שלהן – עלינו להתבונן שבכך אנו מתחברים אל תוך עצמנו ועצמיותינו, אנו גוררים את עצמנו לא למקום כפוי, אלא למקום שהוא ממש שלנו.
מה קורה כשאדם חי לפי המתכונת המתאימה שלו? הוא מרגיש את הבריאות של הנשמה, את האור האמיתי שלו, הוא מפסיק להיות נרדף על ידי עצמו, האור עולה מאליו, שזה הסוד של "הטבת הנרות", שלא רק שידלקו ויאירו, אלא שהם עצמם יקבלו את הכח מהפנים, מהרצון העז להתחבר למקור האור אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות.
עלינו לדעת, כי הנשמה שלנו היא עצם אלוקות, והיא לא יכולה לרצות דבר אחר מאשר להרגיש את המהות האלוקית שלה, את ההרגשה הדקה שהיא אלוקות ממש, כשמונעים ממנה את כל זה, היא לא מיושבת ומסופקת, הרצון שלנו להשביע את הנפש במושגי הגוף – הוא לא מדוייק, כי אנו אמורים להבין שהיא עדינה ואצילית, בת מלכים שסועדת בחברת בן הכפר, מה יתן לה? עליו לסגל אי אילו גינוני מלכות מסויימים כדי שהנסיכה תהיה מרוצה.
אל מול פני המנורה תאיר את המדות שלך, אל האור שבפנים.