שלום רב.
הפחד מהמוות הוא דבר טבעי, יצר החיים הוא הבסיס לקיומנו, הבורא יתברך נטע בכל אחד מאתנו את יצר החיים, וציוה עלינו להפריחו ולגרום לו להתפתח לממדים נכונים, כל אדם נורמלי מפחד מהמוות ורוצה לחיות, זו הסיבה שגם אנשים זקנים מאד וחולים מאד, בחלקם, רוצים לעשות כל מיני טיפולים כדי להאריך את החיים, ובחרת בחיים כתיב.
עם זאת, ברור לכולנו, כי הפחד מהמוות לא ימנע אותו ביום מן הימים, לאחר אריכות ימים ושנים, בעזרת השם יתברך, וזה הדבר הכי בטוח בחיים… שהם יגיעו לקיצם, ואנו ניתן דין וחשבון על כל מה שעשינו בעולם, ונעמוד מול מלך מלכי המלכים יוצר הנשמה.
בענין החשש שמא לא תגיע לתיקונך, עצם החשש והדריכות יש בו מימד של טוב, שכך תהיה זהיר יותר במעשיך ובאורח חייך, אך לעומת זאת, לפעמים החשש בא מצד הבעל דבר, כי זה לא התפקיד שלנו לבחון את עצמנו מול תיקון וכו', התפקיד שלנו זה פשוט לפעול, ולהקציב זמן קצוב לחשוב על התכלית הנצחית, כמו שרבינו אומר (תורה נד), שכך ראוי להיות מנהג יראי ה' תיכף בהקיצו משנתו לחשוב על עלמא דאתי וכו',
המקרים שזעזעו אותך, באו כשיעור מגבוה, כדי שתראה ותווכח במו עיניך באפסיות האדם, וכמה שהזמן שלנו מוגבל ומוקצב, ואם לא נעשה את מה שצריך בשבילנו, כמה נפסיד על ידי זה וכו', אבל המחשבות צריכות להיות הגיוניות, עלינו להבין שאין לנו יכולת לדעת כל דבר על אשורו, הרי מי יודע את התיקון של כל אחד, את המטרה שלשמה בא לעולם, וכי מי נביא וידע? הרי הכל סוד, וזה כל ענין הבחירה, כי אם היינו יודעים – לא היתה בחירה בכלל.
יתכן שהם סיימו את התיקון שלהם, וכנראה, כל מוות הוא סוג של סיום ההזדמנות לתיקון, אך לפעמים יש אנשים שצריכים להתגלגל ולבוא שוב כדי לתקן, אבל בגלגול הזה – ודאי סיימו את היכולת שלהם להמשיך בתיקון.
אין לגבי ה' גיל מבוגר וגיל צעיר, כל דקה נמדדת במדד אלוקי עליון מאד, כל מעשה טוב, וכל חסרון ותיקון, ואין היודע את זה כי אם היודע תעלומות. אין אפשרות לדעת למה אנשים מתים צעירים, אפשר רק לשער ולהסביר, אבל בודאי יש רגע מדוייק שנרשם למעלה, שבו אדם צריך לעזוב את העולם, ואין זה משנה באיזה אופן, ובאיזה גיל, אצל השם יתברך אין לכתחילה ואין בדיעבד, הכל אחד אצלו, אין אצלו גם מושג של זמן, יתכן ובכל יום – זה יום המוות של האדם, ויום אחד זה פשוט הגיע, הכל יתכן.
אבל למעשה, צריך להשקיט את המחשבות על המוות ולחשוב יותר על החיים, כי זה רצון השם, שלא נתערב יותר מדאי במה ששייך רק אליו, ובמופלא ממך אל תחקור, אין לך עסק בנסתרות, במה שהורשית התבונן.
לכן השתדל נא לתת את הפרופורציה למחשבות על המוות ועל עולם התיקון, כי הרבה מהמשקל צריך לתת על עולם המעשה, עולם שבו אנו מכינים את התיקון, וגם בזה צריך לסמוך על ה', שאם נעשה באמת את מירב ההשתדלות שלנו – יהיה לנו טוב, ולשמוח עם זה, ולחיות חיים בטוחים ושלווים.
המאחל לך שמחת חיים אמיתית.