באותה שעה כשרים היו
עש"ק שלח תש"פ
ביסודם היו המרגלים אנשים חשובים מאד, בתורה אין הגזמה ואין תיאורים ותוארים סתם, אם נאמר עליהם שבאותה שעה היו כשרים, עלינו להבין מזה, כי היו כשרים במידה עמוקה, באופן איך שהתורה יודעת מה זה כשרים, משהו גדול ביותר, תואר הכי נכבד, אז מה קרה?
בשורש האדם מובנה הרצון לפרוק עול, כך רצה הקב"ה, אם כדי להגביר את השכר, או כי האדם מטבע היותו סוד המלכות, הוא בבחינת שלטון ומלכות ועצמאות וכו', ואין כאן המקום להאריך בזה. אבל הדבר הזה קיים. בהרבה מקרים, אדם עוזב את הדרך הטובה, והוא חושב בטעות כי הוא בחר בדרך עצמאית הקשובה יותר ללב שלו, הוא פשוט מחרטט, הטבע האנושי הבריא של פריקת עול התעורר, והצורך הושלם בפריקה.
למה זה כל כך חשוב לדעת? חשוב לאדם להיות מודע לתהליכים שעוברים עליו, ההטעיה העצמית הזו, להעניק לגיטימציה לכל דבר וענין, כשבסופו של דבר המניע הוא אגו בלבד, זו טעות המשותפת לכל היצורים, עד שהתודעה נפתחת, והאדם מוכן להודות במה שעובר עליו באמת.
בדרך מפליאה, השם הכה נפוץ שאנו מתארים בו את קדושי ה' שנשלחו לארץ ישראל וחזרו עם החורבן שהמיטו על עצמם ועל העם לדורות, השם "מרגלים" לא מופיע בתורה, והדבר הזה פותח לנו את העינים, שכשם שאדם אמור להיות מודע למניע שלו למעשיו, כך הוא אמור להכיר את עצמו בצד הטוב, האנשים האלו לא היו מרגלים, הם היו שלוחי השם לקדש את העם בקדושת ארץ ישראל, במקום מסויים הם ראו את עצמם כמרגלים, ואכן זה מה שנעשה, לצערינו, אבל התורה שהיא אמת – לא נוקטת בתיאור ובתואר הזה, כי השורש הטהור נשאר טהור כמו שהוא, ועד היום אנו לומדים על אודות ה'כשרים היו' שהם היו.
יש הבדל גדול בין מרגלים, שיש להם ישות בפני עצמם, והם מעבירים את התחושות שלהם ואת תפישת העולם וגישת המבט שלהם, לבין מצלמה למשל, שפשוט מצלמת, הרעיון לשלוח מרגלים גם כשהשם כבר רוצה בארץ ישראל – היה אמור לפקוח להם את העינים, כשהולכים בשליחות של דבר ה', לא מביאים לטיול הזה את האגו המפרנס את כל כולנו, אנו חייבים להיות רעבים קצת מאגו, לקחת אתנו את המצלמה של הנשמה, לקלוט את הדברים מבלי התערבות שלנו. כי אם לא, הסיכון גדול מאד, שהכשרים נהפכים למרגלים, וחבל.