גְּמַ"ח שֶׁל רִקּוּדִים
הֶחָסִיד הָאַגָּדִי, רַבִּי אַהֲרֹן שְׁוַארְץ מֵהָעִיר קִיבְּלִיטְשׁ [הַמְּכֻנֶּה בְּפִי חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב – רֶבּ אַרְן קִיבְּלִיטְשֶׁר]. הָיָה אִישׁ שָׂמֵחַ בְּיוֹתֵר, אַגָּדוֹת רַבּוֹת נִקְשְׁרוּ עִם דְּמוּתוֹ הַמְּאִירָה, וְאִישׁ לִבְנוֹ סִפֵּר אֶת הַלַּבָּה הַיּוֹקֶדֶת שבעבעה בְּלֵב חָסִיד מְיֻחָד זֶה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת אֵין קֵץ. אַךְ כְּכֶתֶר בִּשְׁלַל מִדּוֹתָיו הָיְתָה מִדַּת הַשִּׂמְחָה הַבִּלְתִּי מוּבֶנֶת לִפְעָמִים שֶׁפָּרְצָה מִמֶּנּוּ לְלֹא גְּבוּלוֹת.
הָרַבִּי אָמַר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְזֶה הָיָה צַו חַיִּים! הַשִּׂמְחָה שֶׁהִקִּיפָה אֶת רֶבּ אַרְן הָיְתָה כֹּה מַקִּיפָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹיֵי הַסְּבִיבָה הָיוּ יוֹדְעִים עַל הָאִישׁ הַשָּׂמֵחַ בִּמְיֻחָד הַזֶּה. וְלֹא שֶׁהָיָה הַרְבֵּה מַה לִּשְׂמֹחַ, הָאִישׁ הָיָה מְדֻכֶּא בְּיִסּוּרֵי עֲנִיּוּת, בַּמְּצִיאוּת הָיָה הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ בְּחַיָּיו, אַךְ הוּא הָדַף אֶת הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה בִּמְעַט אוֹר שֶׁל שִׂמְחָה.
הָיָה הַזֶּה הַגְּרָף הַמְּקוֹמִי, שֶׁכֹּה הִתְפַּעֵל מֵהַתֹּם וְהַפַּשְׁטוּת שֶׁל הַיְּהוּדִי הַשָּׂמֵחַ, וְהִזְמִינוֹ אֵלָיו הַבַּיְתָה, שָׁם, לְתַדְהֵמָתוֹ, כְּאוֹת הוֹקָרָה עַל תְּכוּנוֹתָיו הַנִּלְבָּבוֹת, הֶעֱנִיק לוֹ פָּרָה מְבִיאָה חָלָב, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְּהִתְפַּרְנֵס מִמֶּנָּה, וְאָכֵן, מֵאָז הִתְחִילוּ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הַהַצְלָחָה הַיַּחֲסִית לַחְדֹּר לְתוֹךְ תְּרִיסֵי הַדַּלּוּת הַמַּבְעִיתָה שֶׁשָּׁכְנָה אֶצְלָם בְּאֹרַח קֶבַע.
מִכָּאן וָאֵילָךְ הָרִקּוּדִים וְהַכִּרְכּוּרִים "עַד כַּמָּה טוֹב ה'", עָלוּ דַּרְגָּה, הִנֵּה אַתֶּם רוֹאִים? ה' לֹא שָׁכַח אוֹתָנוּ, הַכֹּל טוֹב כָּל כָּךְ! אֲבָל לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים, וְהַנִּסָּיוֹן הִגִּיעַ גַּם הִגִּיעַ, רֶבּ אַרְן חוֹזֵר הַבַּיְתָה, וְהִנֵּה הוּא מַבְחִין בְּאִשְׁתּוֹ הַבּוֹכִיָּה. מַה קָרָה? הַפָּרָה, מְקוֹר הַפַּרְנָסָה הַיָּחִיד וְהַמַּפְתִּיעַ, שָׁבְקָה לָן חַיִּים, הִיא הִתְעַגְּלָה בַּחֶבֶל שֶׁקָּשַׁר אוֹתָהּ לָעֵץ, וְנֶחְנְקָה לָמוּת. אוֹי וַי מַה עוֹשִׂים?
אוֹ הָא, רֶבּ אַרְן הִתְמַלֵּא שִׂמְחָה עֲצוּמָה, אֵיזֶה אֹשֶׁר חָדָשׁ! הֲרֵי לָבֶטַח הָיְתָה אַחַת מֵהַבָּנוֹת צְרִיכָה לָמוּת, חָלִילָה, וּבַעַל הָרַחֲמִים הֶחְלִיף אֶת הָעֹנֶשׁ בַּפָּרָה, אֵיזֶה אוֹר זֶה, אֵיזוֹ שִׂמְחָה. הָרִקּוּדִים שֶׁלְּאַחַר מוֹת הַפָּרָה, הָיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מֵהַתְּקוּפָה בָּהּ הִיא הִגִּיעָה לְבֵיתָם.
פַּעַם נִשְׁאַל רֶבּ אַרְן, אֵיךְ? אֵיךְ אַתָּה מְסֻגָּל לִשְׂמֹחַ, כְּשֶׁהָעֲנִיּוּת אוֹכֶלֶת אֶת הַחַיִּים מַמָּשׁ? מַה הַסּוֹד שֶׁלְּךָ? עָנָה רֶבּ אַרְן מִינֵּיהּ וּבֵיהּ: הֲרֵי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁעוֹד פַּעַם יִהְיֶה טוֹב, נָכוֹן? אָז כֵּן זֶה נוֹרְמָלִי לִשְׂמֹחַ וְלִרְקֹד? בְּוַדַּאי! נוּ, אָז אֲנִי פָּשׁוּט מַלְוֶה אֵיזֶה רִקּוּד עֲתִידִי, מֻתָּר לְהַלְווֹת קְצָת, הֲלוֹא כֵן?