{שיעור אמונה 033 – חיזוק אמונה חיזוק בפרנסה}

קְשָׁיֵי הַפַּרְנָסָה – אִיתוּתֵי אֱמוּנָה

יוֹם חֲמִישִׁי לְסֵדֶר בְּחֻקֹּתַי, כ"ה בְּאִיָּר תשע"ח

 

הַנִּסָּיוֹן הַגָּדוֹל וְהַקָּשֶׁה בְּמַדְרֵגַת הָאֱמוּנָה, הִיא בְּעִנְיַן 'קָשָׁה פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל אָדָם', כִּי לִפְעָמִים קָשֶׁה לְאָדָם שֶׁמִּתְפַּרְנֵס בְּאֹפֶן מְסֻדָּר – לְהַאֲמִין בִּשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה, שֶׁלֹּא הַבּוֹס שֶׁלּוֹ מְפַרְנֵס אוֹתוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא חֲרִיצוּתוֹ מְבִיאָה לוֹ אֶת הַחַיִל הַזֶּה, וְיוֹתֵר קָשֶׁה לְמִי שֶׁנִּזְקָק לְעֶזְרָה מִבְּנֵי אָדָם, לְהָבִין שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁהֵם עוֹזְרִים לוֹ בֶּאֱמֶת (וְתוֹדָה רַבָּה לָהֶם בֶּאֱמֶת) – מִי שֶׁבֶּאֱמֶת עוֹזֵר לוֹ וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הָאֱמֶת הַנִּפְלָאָה הִיא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ מוֹלִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, אֵיךְ לְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דְּבָרִים ח, יח), וְהַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם – וְאָנוּ מְתַרְגְּמִים אוֹתוֹ – שֶׁהוּא הַנּוֹתֵן לְךָ עֵצָה אֵיךְ לִקְנוֹת נְכָסִים, אַף שֶׁזֶּה נִרְאֶה הַדָּבָר הֲכִי בָּרוּר לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ, כִּי הִנֵּה עוֹבְדִים וְהִנֵּה מִתְפַּרְנְסִים, הָבָה וְנַחְשׁׂב קְצָת עַל מַשֶּׁהוּ הֲכִי קָטָן שֶׁקּוֹרֶה לָאָדָם, וּכְבָר אֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲבוֹד וְאֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, וְנַחְשׁׂב אוֹדוֹת כָּל הַפּוֹעֲלִים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁעוֹבְדִים לְלֹא לֵאוּת, וְהֵם תַּחַת פִּקּוּדוֹ שֶׁל עַצְלָן אֶחָד, שֶׁפָּשׁוּט מָצָא עֵצָה אֵיךְ לְהַעֲבִיד אוֹתָם וְלִגְרוֹף הוֹן. וְאָנוּ צְרִיכִים לַחֲזֹר לְעַצְמֵנוּ פְּעָמִים רַבּוֹת – רַק הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְפַרְנֵס, וְאֵין שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲבוֹר אֶת הָעוֹלָם בִּלְעָדָיו.

דְּבָרִים נִפְלָאִים מַמָּשׁ, כָּתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע, בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת (הִלְכוֹת שְׁכִיב מֵרָע, הֲלָכָה ב, אוֹת ב): אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אִם כֵּן, הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם פַּרְנָסָתָם מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵהֲמוֹן עַם, אִם כֵּן, לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים חַס וְשָׁלוֹם מִן הָאֱמֶת, חַס וְשָׁלוֹם?

וּכְבָר שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ מֵעֵין קֻשְׁיָא זוֹ מִפִּי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל זַ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן תקב): עַל מַה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם – אֵיךְ אֵלּוּ הַמְקַבְּלִים שֶׁפַּרְנָסָתָם מִזֶּה, אֵיךְ הֵם מְכַוְּנִים בִּתְפִלָּה זוֹ [כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִתּוֹךְ שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁסִּפֵּר מִזֶּה בְּצַחוּת לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ וְלֹא שָׁמַעְתִּי הַתֵּרוּץ עַל זֶה].

אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ הוּא: וְאַל תַּצְרִיכֵנִי לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם – 'בָּשָׂר וָדָם' דַּיְקָא, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁצְּרִיכִים לֵידַע כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת אֵין עוֹד, 'אֵין עוֹד' מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל כְּלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי הַכֹּל הֶבֶל. וְכֹלָּא כְּלֹא קַמֵּיהּ, כְּלֹא מַמָּשׁ, וְכֵן רָאִיתִי בַּשְּׁלָ"ה שֶׁפֵּרֵשׁ כֵּן הַפָּסוּק הַנַּ"ל (דְּבָרִים ד, לט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד, וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ הַכַּוָּנָה שֶׁאֵין עוֹד אֱלֹקִים זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא זַ"ל פֵּרֵשׁ, שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת וּלְהָשִׁיב אֶל לִבּוֹ, שֶׁרַק ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, וְאֵין עוֹד שׁוּם נִבְרָא וְשׁוּם נִמְצָא כְּלָל, כִּי הַכֹּל אַיִן וְאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהַכֹּל בָּטֵל בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהֵן לְמַעְלָה וְהֵן לְמַטָּה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת – הַכֹּל הֶבֶל וְאֶפֶס מַמָּשׁ, רַק ה' הוּא הָאֱלֹהִים וְאֵין עוֹד שׁוּם דָּבָר כְּלָל, וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ.

נִמְצָא, שֶׁעַל־פִּי הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל בָּטֵל נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בַּכֹּחַ בִּבְחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַבְּלִים מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ כַּיּוֹצֵא – הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וְאֶפֶס וּמְקַשֵּׁר הַפֹּעַל אֶל הַכֹּחַ, אֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם – 'מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם' דַּיְקָא, שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחֲשֹׁב, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר וָדָם מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ מִגַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף, רַק אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַבֵּל מֵאָדָם – יֵדַע שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ; עַד כָּאן לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ.

הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִים לִהְיוֹת חֲקוּקִים עַל לוּחַ לְבָבֵנוּ, לָדַעַת בֶּאֱמֶת, שֶׁאֵין שׁוּם מְצִיאוּת מִבִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְכָל טָעוּת בָּעִנְיָן – מְרַחֵק אוֹתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגוֹרֶמֶת לוֹ דִּינִים קָשִׁים, חַס וְשָׁלוֹם, וְלִפְעָמִים מִעוּט הַפַּרְנָסָה הוּא דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁחוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְעֶזְרַת בְּנֵי אָדָם, אוֹ שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁחֲרִיצוּתוֹ גָּרְמָה לוֹ אֶת הַהַצְלָחָה, וְעָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, וְאָנוּ מַכִּירִים אֶת הַמְּפַרְנֵס הָאֲמִתִּי, וְאֵין זוֹ עֲדַיִן אֲפִילוּ דַּרְגַּת בִּטָּחוֹן, שֶׁעָלֶיהָ צָרִיךְ לְיַחֵד יְרִיעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֶלָּא זוֹ הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָן וּמְפַרְנֵס מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִּנִּים, וְאֵין סִבָּה שֶׁאֶת הָאָדָם, נֵזֶר הַבְּרִיאָה הוּא לֹא יְפַרְנֵס.

קֹשִׁי הַפַּרְנָסָה נוֹעָד כְּדֵי לְהָבִיא אֶת הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַקְרִיב אוֹתוֹ לְפָנָיו שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל צְרָכָיו, כַּאֲשֶׁר אָדָם מֵבִין לְהֵפֶךְ, שֶׁקֹּשִׁי הַפַּרְנָסָה מְעוֹדֵד אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּדֵּל עוֹד יוֹתֵר, וְעוֹד יוֹתֵר לְהַשְׁחִיר אֶת עַצְמוֹ בָּעוֹלָם, לֹא תָּמִיד הוּא רוֹאֶה תּוֹצָאוֹת מְבִיאוֹת שְׂבִיעוּת רָצוֹן, אֲבָל אִם הוּא יַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תְּהִלִּים נה, כג), יִזְכֶּה בֶּאֱמֶת לְחַיִּים טוֹבִים גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, עִם פַּרְנָסָה בְּהַרְחָבָה, אַשְׁרֵי לוֹ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות