ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה
יום חמישי לסדר קרח, כ"ו בסיון תש"פ
כשמשה רבינו, עליו השלם, נאלץ להתנצל, ולומר בפה מלא, בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי. רש"י מפרש, שעשיתי על פי הדיבור, לתת לאהרן כהונה גדולה, ובניו סגני כהונה, ואליצפן נשיא הקהתי. כלומר, אלו הם המעשים, שאודותיהם אומר משה בזאת תדעון וכו'. הרי מי שחושב שמשה רבינו הוא אדם שעושה דברים מלבו ולא מפי הגבורה, אז יש לו בעיה רק עם המעשים האלה? ומה עם כל התורה שמשה נתן ובודאי לא מלבו, חלילה?
אפשר לומר בדרך הבנה פנימית, כי משה רבינו באופן אישי, לא היה אכפת לו מה שהם אומרים עליו, המניע שלהם להפוך את משה רבינו כאינטרסנטי ודואג לקרובים שלו – היה גלוי וחשוף לפניו, הוא ידע שבאמת הם לא מאמינים למה שהם אומרים, הם מכחישים את הרצון הפנימי שלהם לפרוק עול מלכות שמים, כי פריקת עול אמונת חכמים הוא פריקת עול מלכות שמים באופן ישיר.
אין משה אומר פסוק אחד מלבו, גם את הפסוק הזה, שהוא מתרץ את "המעשים האלה", ומביא סימן והוכחה שהוא עשה את זה על פי הגבורה, גם פסוק זה נאמר מפי הגבורה. אי האימון של אנשים שיתכן אדם בעולם שיעשה דבר ללא פניה, מרומזת בפסוק הזה, "כי לא מלבי" אומר, שהוא מבין את הנטיה שלהם לומר כך, אבל הוא לא מסכים שזה המניע של הכפירה שלהם, הוא רואה בהם כופרים בחי החיים, בהשם יתברך, "כי ה' שלחני", ולא רק על המינויים הללו, אלא לכל התורה כולה, אתם, המתקנאים על הכהונה, בידקו את עצמכם, איך אתם רואים אותי מקבל תורה מפי הגבורה, ועוד מסוגל לחלק מינויים על פי שרירות לבי? אתם לא רואים את זה שם, אתם מפקפקים בעצם "ה' שלחני", אתם האיום, כביכול, על דת האמת, על קרבת אלוקים של ההמונים שעוקבים אחרי הדיבורים שלכם, ויכול להווצר מצב של התרחקות ח"ו.
היה חשוב לעצור את זה בזמן, להורות מדרגת של מלך ישראל, צדיק יסוד עולם, המסוגל להיות האיש הכי גבוה ומרומם באנושות, ויחד עם זאת לחלק מינויים למשפחתו, ואלו יהיו בתדר פשוט – ה' שלחני, כי גם כשהוא נתן את המינוי, היה זה בעיניו כאילו מישהו אחר, לא היה פה שום עצמיות וישות, משה רבינו היה בטל לאלוקים חיים, בכל עת ורגע, מעשיו הולכים ועוברים בתדר הזה של התבטלות לה', כי הוא זה שראה פנים אל פנים וכו', ומה לו לעשות מעשה שלא ה' שלחו?
בימינו, עלינו לתרגם את מסירת התורה והשתלשלותה עד אלינו, כדבר הוי"ה ממש, בלי שום אינטרסים של אף אחד, כל מחשבה בנידון היא פוגעת באמת של היהדות, אין דת יכולה להיות אמיתית, אלא אם היא בוודאות באה מאת בורא כל העולמים, ואכן, היהדות היא ממש כזו.
לב של מנהיג, הוא לב העם, לב כזה צריך הדרכה אישית מיוצר הלבבות, הוא לא יכול לראות את לבו שלו עם מאוויים אישיים ולהשליך את התודעה המצומצמת הזו על לבם של ישראל, זהו בדיוק התפקיד שהגדירו חז"ל, שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, הנהגה אלוקית אינה הנהגה שלטונית מוכרת לנו מההיררכיה של מלך ועם, הנהגה של תורה היא לעשות מעשים בגלל ובעבור ומחמת השם בלבד, ללא שום תנודה אחרת.