עבודת חג השבועות – עבודת כל העבודות
חג השבועות תש"פ
חג השבועות אינו מתאפיין בשום מצוה אחרת, מסויימת כמו שאר החגים, בפסח צריכים לאכול מצות ולהשבית את החמץ וכו', בסוכות צריך לשבת בסוכה וליטול ארבעה מינים, בראש השנה צריך לתקוע בשופר, ביום כיפור צריך לצום, בעצרת צריך מה? ביום הזה קבלנו את התורה הקדושה, האור של התורה כולל את כל המצוות, כל מה שאנו עושים כל השנה במצוותיה של תורה מתנקז ליום הקדוש הזה, כל דקה ורגע שבו מאירה אור אחר למשך כל ימות השנה, ומשם למשך כל ימינו ושנותינו, חג השבועות הוא יום של לידה, יום כולל כזה, יום שיש בו הכל.
כל מצוותיך אמונה, כל מילה ותיבה של התורה הקדושה היא אור וכלי אל האמונה, אנו לומדים אמונה דרך התורה, רבינו ז"ל אומר: על ידי הלימוד נשברים כל הכפירות, כי רק הלימוד של תורת אמת יכול להביא אותנו אל האור של האמונה באמת. בחג השבועות, לא רק בלילה, גם במשך היום, גם כשאנו עייפים ויגיעים מלימוד הלילה, יש לנו אור גדול בנפש, עלינו להתחבר בחוזק אל האור הזה, שלא נעבור את היום הקדוש הזה בלי להרגיש את האור של שבועות, האור של האמונה הקדושה.
לכן התפילות של החג הזה צריכות להיות במשמעות פנימית יותר משאר ימות השנה, כי הוא יום קדוש ביותר, אשר ממנו נזונים כל הימים הקדושים, וכל השעות הרוחניות שתהיינה לנו במשך כל ימות השנה, זה התדר של חג השבועות – יום של אמונה. ואם נשאל איזו מצוה מיוחדת יש ביום הזה? יש בו תרי"ג מצוות, כי אנו אומרים ביום הזה את הנעשה ונשמע המחודש, עם כל הלב, עם כל ההסכמה האפשרית, ומבטלים את יצר המרד שבנו, ונמצא, שהכל יש בשבועות, תורה, תשובה וקרבת אלקים, ומה עוד צריך?
אמונה זה דבר שקיים, רק צריך להפיך אותו, ללמוד אותו, להאזין להמיית הלב הזועקת את האמונה הזאת, בהרבה ימים בשנה, התדר הנמוך שלנו לא מאפשר לנו להקשיב לאור של האמונה שנמצא דרך ממילא בתוך הלב שלנו, רק כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו מתגלה אלינו, אנו יכולים להקשיב, לכן העבודה הפנימית של חג השבועות – לבטל את כל רעשי הרקע, את מה שמפריע להקשיב באמת לאותה קריאה שקראנו בשיא הבטחון – נעשה ונשמע.
היהודים שעמדו למרגלות הר סיני, שאנו היינו שם ובתוכם, הכריזו כבר נעשה ונשמע, הלב שלהם ידע את האמת, נשמת ישראל שבהם אמרה את שלה, הם ידעו, שבסופו של דבר, כל יהודי יצטרך להגיע אל השלימות שלו, אל האור שלו, הוא יהיה חייב לקיים את הדברים גם אם הוא לא שומע מספיק, כי הוא בנוי כך, זהו התדר היהודי שלו, הוא שם לגמרי, הוא יכול לעשות את זה, ואז הגיעה הכפיה הגדולה, שהביעה את הקריאה האלוקית, הרי הקב"ה מקיים את כל התורה, והוא גם השתתף בקריאה הגדולה של נעשה ונשמע, האדם שמוכן לעשות לפני שהוא שומע, הוא אדם שנמצא תחת ההר ממש, ומבין שזו כל חיותו – התורה הקדושה, אם היה חסר משהו בהבנה הזו, בא הקב"ה כביכול, כפה הר כגיגית והשלים את התודעה היהודית הנצחית.