י' אדר־ב תשע"ט
בַּיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁקֹּדֶם פּוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר קָרָאנוּ פָּרָשַׁת 'זָכוֹר' – עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר בְּבִעוּר הַסְּפֵקוֹת, 'עֲמָלֵק' בְּגִימַטְרִיָּא 'סָפֵק', כָּעֵת הוּא זְמַן שֶׁל מְחָאַת עֲמָלֵק, וְיֵשׁ אֶת הַיְּכֹלֶת לְנַצֵּחַ אֶת הָרֹעַ שֶׁלּוֹ, לְהָסִיר אוֹתוֹ מִן הַלֵּב לְגַמְרֵי, וְשֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ שֶׁמֶץ כְּלָל. כִּי עֶצֶם הַנְּקֻדָּה הַיְּהוּדִית – נְקֻדָּה טְהוֹרָה וּקְדוֹשָׁה בֶּאֱמֶת, אֲבָל הֲמוֹן חוֹל וְאָבָק עָלוּ עַל הַנְּקֻדָּה וּמַסְתִּירִים אוֹתָהּ לְגַמְרֵי, כָּעֵת לִפְנֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִים אֶל "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים", גַּם אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת יְהוּדִים גֵּאִים עַל כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ, וּלְזַכּוֹת לְקִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב, עָלֵינוּ רַק לְהַסְכִּים וְלִהְיוֹת מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת זֶה.
י"א אדר־ב תשע"ט
מַתָּנָה טוֹבָה נָתַן לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן קמב): 'כְּשֶׁנּוֹפֵל לְאָדָם סְפֵקוֹת בֶּאֱמוּנַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יֹאמַר בְּפֶה מָלֵא: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהוּא יָחִיד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן. כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּצֶר הָרַע נִמְשָׁךְ מִגְּבוּרוֹת הַנְּפוּלִין וְיֵשׁ גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבָּהֶם מַמְתִּיקִים הַגְּבוּרוֹת דִקְלִפָּה וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמה, יא): "וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ". נִמְצָא כְּשֶׁיֹּאמַר אֲנִי מַאֲמִין כַּנַּ"ל הוּא גְּבוּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה וּבָזֶה הוּא מַמְתִּיק אֶת הַסְּפֵקוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרָה דִקְלִפָּה'; עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְכַנִּרְאֶה, בְּכָל דָּבָר שֶׁל אֱמוּנָה מוֹעִילָה הָעֵצָה הַזּוֹ.
י"ב אדר־ב תשע"ט
הָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְהַנְהָגָתוֹ, הִיא דָּבָר אֲמִתִּי וְחִיּוּנִי, לֹא כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לוֹמַר אֲנָשִׁים, אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אָז אַתָּה מַאֲמִין, הָאֱמוּנָה הַזּוֹ הִיא יְדִיעָה בַּמּוּבָן הַגָּבוֹהַּ שֶׁלָּהּ, כַּאֲשֶׁר אָדָם בָּטוּחַ לְלֹא סָפֵק שֶׁיֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, זֹאת הִיא אֱמוּנָה, וְכַאֲשֶׁר חַי אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ לְפִי זֶה, שֶׁכָּל שִׂיחוֹ וְשִׂיגוֹ הֵם לְפִי תְּפִישַׂת הָעוֹלָם שֶׁל אֱמוּנָה, זוֹ הִיא שְׁלֵמוּת.
י"ג אדר־ב תשע"ט
בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר יֵשׁ אֶת הַתְּפִלָּה מֵעֹמֶק הַלֵּב, מֵהַמָּקוֹם שֶׁנִּרְאֶה נָמוּךְ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאֶסְתֵּר אָמְרָה: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי"; כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָבוּד, שֶׁהוּא כְּבָר "שֶׁלֹּא כַדָּת", וְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת "אָבָדְתִּי אָבַדְתִּי" – שָׁם הַתְּפִלָּה הִיא עֲמוּקָה מְאֹד, זֹאת הַתְּפִלָּה שֶׁל תַּעֲנִית אֶסְתֵּר!
פּוּרִים תשע"ט
בְּפוּרִים הוּא זְמַן שֶׁל תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים עַל עַצְמֵנוּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל, קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְהוּדִים – קִיְּמוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר, שֶׁבְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וּבְפוּרִים כָּתוּב: אֶת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת, שֶׁמַּמְשִׁיכִים אֶת הָעֲשִׂיָּה הַזּוֹ, אֲבָל מִמָּקוֹם פְּנִימִי שֶׁל אַהֲבָה וְהִתְחַבְּרוּת עֲצוּמָה, לָכֵן בַּיּוֹם הַזֶּה, צָרִיךְ לְגַלּוֹת לַה' אֶת מִסְתְּרֵי הַלֵּב, וְאֶת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת הַפְּנִימִית לִהְיוֹת נִכְלָל בּוֹ לְגַמְרֵי.
שׁוּשַׁן פּוּרִים תשע"ט
וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, אָנוּ נִזְכָּרִים שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", שֶׁאָנוּ יְהוּדִים שֶׁמּוּכָנִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בִּשְׁבִיל ה', אֶת הַסִּיּוּעַ לְכָךְ אָנוּ שׁוֹאֲבִים מִימֵי הַפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם יְמֵי אַהֲבָה וְשִׂמְחָה, עִקַּר הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הִיא עַל הֱיוֹתֵנוּ יְהוּדִים, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁקָּרָאנוּ בַּמְּגִלָּה – וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, שֶׁנִּהְיֶה יְהוּדִים מֵחָדָשׁ, פְּנִימִיִּים, אֲמִתִּיִּים, עֲמוּקִים, שֶׁרוֹצִים אֶת עֹמֶק הַפַּשְׁטוּת שֶׁל יַהֲדוּת.
ט"ז אדר ב' תשע"ט
רָאִיתִי הַיּוֹם דִּבּוּר בְּסֵפֶר 'פְּנֵי מְנַחֵם', שֶׁהַיּוֹם הַיָּארְצַייט שֶׁלּוֹ, עַל מַאֲמַר חֲזַ"ל לְעִנְיָן חַיֵּי אִישׁ וְאִשָּׁה, מַאן דְּבָעֵי אָמַר שִׁירָה, וּמָאן דְּלֹא בָּעֵי בָּכֵי (שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הַפָּשׁוּט – מִי שֶׁרוֹצֶה אוֹמֵר שִׁירָה וּמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה בּוֹכֶה), וְאָמַר, שֶׁהַמִּלָּה 'בָּעֵי' הִיא לְשׁוֹן תְּפִלָּה, מַאן דְּבָעֵי – מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל, אוֹמֵר שִׁירָה, שֶׁהַחַיִּים שֶׁלּוֹ הֵם אֲחֵרִים לְגַמְרֵי מִמִּי שֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל, וְהוּא דִּבּוּר נִפְלָא מְאֹד.
י"ז אדר ב' תשע"ט
הָאוֹר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הָאוֹר שֶׁמְּמַלֵּא אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת, מֵאִיר גַּם בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אָדָם, אִם יִזְכֶּה לְהָכִין אֶת הַמָּקוֹם נָקִי כָּרָאוּי, הָאוֹר הַזֶּה יִזְרַח לְתוֹכוֹ, יָאִיר לוֹ אֶת אוֹר הַחַיִּים – שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר אֶל הָאָדָם בְּשָׂפָה מְיֻחֶדֶת מְאֹד, וְצָרִיךְ לִלְמֹד כֵּיצַד לְהַקְשִׁיב לַשָּׂפָה הַזּוֹ. אִם נִתְבּוֹנֵן בְּעֻבְדָּה זוֹ, שֶׁאָנוּ מְסֻבָּבִים בְּאוֹר ה' – הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ יֵרָאוּ אַחֶרֶת.
י"ח אדר ב' תשע"ט
לִפְעָמִים נִדְמֶה לָנוּ שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם, וְאָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִיא הוֹכָחוֹת עַל כָּךְ מִן הַמְּצִיאוּת, שֶׁמָּא הִרְשַׁעְנוּ מְאֹד, אוֹ אוּלַי יֵשׁ הַסְתֵּר פָּנִים עָבֶה מְאֹד, אַךְ הַהַרְחָקָה הַזּוֹ הִיא רַק בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ, דַּוְקָא בִּזְמַנִּים כָּאֵלּוּ, יִתָּכֵן וְאָנוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל דַּרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, וִירִידָה זוֹ צֹרֶךְ עֲלִיָּה הִיא, אֲבָל בְּאֹפֶן כְּלָלִי צָרִיךְ לִזְכֹּר תָּמִיד – "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה", מִצַּד ה' אֵין שׁוּם רִחוּק כְּלָל, וְלָכֵן אֵין זְמַן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֶל "קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב".
י"ט אדר ב' תשע"ט
הָאֱמוּנָה הִיא הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית שֶׁלְּנֶגֶד עֵינֵינוּ, רַק בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ הַסְתָּרָה גְּדוֹלָה מְכֻוֶּנֶת, אָנוּ נִדְרָשִׁים לֶאֱמוּנָה וְלֹא לִידִיעָה, אִם הַהַסְתָּרָה הָיְתָה מוּסֶרֶת, הָיִינוּ רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן אֶת הָאֱמֶת הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, וְכָעֵת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ לְהִמָּשֵׁךְ אֶל הָאֱמוּנָה הַזּוֹ בְּכָל לִבֵּנוּ וְנַפְשֵׁנוּ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה בְּרוּרָה שֶׁאֱמֶת וֶאֱמוּנָה קְשׁוּרוֹת אַחַת בַּשְּׁנִיָּה, מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת הָאֱמֶת – יִפְנֶה אֶל הָאֱמוּנָה בַּה' אֶחָד, כִּי הוּא מַמְצִיא אֶת הַמְּצִיאוּת הַפְּשׁוּטָה שֶׁלְּנֶגֶד עֵינֵינוּ וְהוּא אֵל מִסְתַּתֵּר בְּכָל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה – דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי וּמְדַבֵּר, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת מִבִּלְעָדָיו.
כ' אדר ב' תשע"ט
אָנוּ נִמְצָאִים בְּעוֹלָם הַנִּסְיוֹנוֹת, אֵין דָּבָר פֹּה שֶׁאֵינוֹ לְמַעַן הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, כָּל אֵרוּעַ, כָּל הִתְרַחֲשׁוּת, כַּאֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים זֹאת, שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּנִסָּיוֹן – הַכֹּל יוֹתֵר קַל, כִּי עֶצֶם הַיְּדִיעָה מְבִיאָה אוֹתָנוּ לַהֲבָנָה שֶׁאֵין הַדְּבָרִים מִתְרַחֲשִׁים סְתָם, אֵין פְּגִישָׁה מִקְרִית, וְאֵין שׁוּם מִקְרֶה בָּעוֹלָם, הַכֹּל מַמָּשׁ שִׁיעוּר מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹ מְרַמְּזִים לָנוּ מַשֶּׁהוּ, כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר נַפְנִים זֹאת – נִזְכֶּה לַעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁמַּעֲרִימִים לְפָנֵינוּ, וְנִזְכֶּה לָאוֹר הָאֱלֹקִי שֶׁהוּא הַתַּעֲנוּג הַגָּדוֹל שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת לֶעָתִיד.
כא אדר־ב תשע"ט
הַיּוֹם הַהִלּוּלָא שֶׁל הָרַבִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ מֵלִיזֶענְסְק זי"ע, מִשְׁנַת חַיָּיו הָיְתָה מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְגַמְרֵי בִּשְׁבִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעִם כָּל יְדִיעָתוֹ בְּגִלּוּי הָאֱלֹקוּת, הוּא אָחַז אֶת עַצְמוֹ לַהֲכִי נָמוּךְ מִכָּל הַיְצוּרִים, הַתּוֹפָעָה הַמַּרְהִיבָה הַזֹּאת שֶׁל יְדִיעַת גַּדְלוּת הַבּוֹרֵא וְהַרְגָּשַׁת שִׁפְלוּת עַצְמוֹ, הָיְתָה בָּבוּאָה מִדְּמוּת קָדְשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ, עַד שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת הָאוֹר בִּלְבָבוֹת יִשְׂרָאֵל, הָבָה וְנַפְנִים אֶת הַנְּקֻדּוֹת הָאֵלּוּ לְפִי בְּחִינָתֵנוּ, שֶׁנִּכָּנַע לְגַמְרֵי לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְנִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בְּרוֹמְמוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי גַּם אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לָזֶה בְּכֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק.
כב אֲדָר־ב תשע"ט
עֲבוֹדָתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִיא עֲבוֹדַת הָרָצוֹן, לְזַכֵּךְ אֶת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ חֵשֶׁק נִמְרָץ וְהִשְׁתּוֹקְקוּת עֲצוּמָה לְהִדַּבֵּק בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁהָרָצוֹן הַזֶּה יִהְיֶה הָרָצוֹן הָעִקָּרִי שֶׁל כָּל חַדְרֵי לְבָבֵנוּ, וְשֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת שְׂמֵחִים עִם הָרָצוֹן הַזֶּה, וּמַמָּשׁ תִּהְיֶה לָנוּ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין תַּעֲנוּג נִפְלָא בָּעוֹלָם יוֹתֵר מֵהַתַּעֲנוּג הַזֶּה הָעוֹלֶה עַל כָּל הַתַּעֲנוּגִים, וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה עַל זֶה – שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ שַׁיָּכוּת בָּרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, הָעִקָּרִי.
כג אֲדָר־ב תשע"ט
אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִפְלָאָה הִיא עַד מְאֹד, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג אֶת הָאַהֲבָה הַזּוֹ, כִּי נִדְמֶה לָנוּ שֶׁהִיא אֵינֶנָּה, כִּי לְפִי גֹּדֶל הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁלָּנוּ מִמֶּנּוּ, אָנוּ שׁוֹכְחִים אֶת הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ, אֲבָל אִם נִתְבּוֹנֵן בָּהּ וְנַשְׂכִּיל לִרְאוֹת עַד כַּמָּה אָנוּ קְשׁוּרִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, תִּוָּלֵד הָאַהֲבָה הַזּוֹ בְּלִבֵּנוּ, וְנוּכַל בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת דְּבוּקִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד.
כד אֲדָר־ב תשע"ט
צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, כִּי בְּכָל יוֹם וְיוֹם יֵשׁ חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְאֵין שׁוּם שַׁיָּכוּת לְמַה שֶּׁהָיָה אֶתְמוֹל עִם הַיּוֹם, בְּכָל יוֹם יֵשׁ הַשְׁפָּעָה מְיֻחֶדֶת, אוֹר אַחֵר לְגַמְרֵי, הַיְּדִיעָה הַזֹּאת יְכוֹלָה לְנַחֵם אֶת הָאָדָם שֶׁמֵּעַתָּה יֵיטִב לוֹ, וּכְמוֹ־כֵן בְּרוּחָנִיּוּת יוּכַל לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁהוּא כְּמוֹ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה שֶׁבָּא לְעוֹלָם חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, וְהַכֹּל מַתְחִיל עַכְשָׁו מֵהַהַתְחָלָה.
כה אֲדָר־ב תשע"ט
כָּל אָדָם הוּא אוֹר גָּדוֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אוֹתוֹ, הָאוֹר הַזֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת מֻסְתָּר עַל יְדֵי דֵּעוֹת וּמַעֲשִׂים שׁוֹנִים, אֲבָל עֶצֶם הָאוֹר קַיָּם, זֶהוּ הָאוֹר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵר הָאָדָם בִּדְמוּתוֹ וּבְצַלְמוֹ, כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֶת הָאוֹר הַזֶּה בַּלֵּב, וְאָנוּ מַכִּירִים בּוֹ וּמוּדָעִים אֵלָיו, אָנוּ נִמְשָׁכִים אֶל הַשֹּׁרֶשׁ שלנו וְיֵשׁ לָנוּ אֹשֶׁר בַּחַיִּים, עָלֵינוּ פָּשׁוּט לְהָצִיץ פְּנִימָה לְתוֹךְ נִשְׁמָתֵנוּ הַכְּמֵהָה וְלִרְאוֹת אֶת הָאוֹר הַזֶּה מֵאִיר לְעַצְמֵנוּ וְלַאֲחֵרִים, וְהָעוֹלָם יִהְיֶה יָפֶה יוֹתֵר.
כו אֲדָר־ב תשע"ט
הַשֶּׁפַע מוּכָן לְהַגִּיעַ לְאָדָם בְּכָל עֵת, אַךְ לִפְעָמִים הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מוּכָן עֲדַיִן לְקַבָּלַת הַשֶּׁפַע הַזֶּה, אֶחָד הַדְּבָרִים הָעִקָּרִיִּים שֶׁמּוֹנְעִים אֶת הַשֶּׁפַע, כְּשֶׁהוּא מַקְשֶׁה קֻשְׁיוֹת וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת – לָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לִי כָּךְ וְכָךְ… זֶה לֹא טוֹב! כִּי צָרִיךְ לִסְמֹךְ לְגַמְרֵי עַל הַמַּשְׁגִּיחַ הַיָּחִיד הָאֲמִתִּי, שֶׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, וְכָל עֲשִׂיָּתוֹ הִיא לְטוֹבָה, צָרִיךְ לָדַעַת לְחַכּוֹת וּלְהַמְתִּין, בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְסַבְלָנוּת, מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן שֶׁהַשֵּׁם לֹא יַעַזְבֵנִי, וְאֵין לִי מַה לִּדְאֹג בְּעַצְמִי, כִּי הַדְּאָגָה בְּעַצְמָהּ מְעוֹרֶרֶת דִּינִים, וְה' יַעֲזֹר שֶׁיִּמָּתְקוּ כָּל הַדִּינִים וְיִהְיֶה אַךְ הַטּוֹב הַנִּרְאֶה וְהַנִּגְלֶה, אָמֵן.
כז אֲדָר־ב תשע"ט
כָּתוּב (תְּהִלִּים מו, יא): "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים", יֵשׁ לָנוּ כָּאן רֶמֶז, שֶׁעָלֵינוּ לְהַרְפּוֹת, לְהַפְסִיק אֶת הָאֲחִיזָה הַלּוֹפֶתֶת שֶׁלָּנוּ בְּמַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים לְהַשִּׂיג וּלְהַרְוִיחַ, אוֹמֵר לָנוּ הַפָּסוּק – דַּי, תַּפְסִיקוּ, תַּרְפּוּ! שֶׁהָאֲחִיזָה שֶׁלָּכֶם תִּהְיֶה רְפוּיָה, כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁמַּחְזִיק בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ מַחֲזִיק, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הוּא בֶּאֱמֶת מַחֲזִיק, וְאָז, וְרַק אָז, נֵדַע, כִּי אָנֹכִי אֱלֹקִים, שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּעֶצֶם אֶת הַכֹּל, כַּמָּה חֲשׁוּבָה הַיְּדִיעָה הַזּוֹ, כַּמָּה מוֹעִילָה הִיא בַּחַיִּים.