בעזרת השם יתברך, י' באדר תשע"ד.
לכבוד ידיד נפשי … שיחי'.
יש לי היום התרגשות, כי יום שני הוא היום הנקבע ללימודנו, והוא לימוד חשוב מאד בעיני, כי אני מרגיש אור גדול מאד בלימוד הזה, ובטח זה מעלה שעשועים נפלאים גדולים למעלה, והעיקר צריך להיות לעובדה ולמעשה – שנהיה אנשים כשרים כרצונו יתברך, לעשות שינוי אמיתי בחיים שלנו, להיות אחרים ממה שהיינו אתמול, שזה העיקר בהתקרבות לצדיקים, כי כל המעלה של ההתקרבות היא כשאדם רוצה לעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא, ולזה מועילה ביותר ההתקרבות לצדיק, לא כן להיפך כו', ועל כן צריך בכל לימוד ולימוד שאנו לומדים, לשאול את עצמנו, מה יוצא לנו מזה למעשה ממש, והאם אנו מוכנים באמת לקיים את מה שאנו לומדים, כי זה העיקר בחיים.
נחמן היקר, האם יש עוד נועם בעולם הזה מלבד הדבקות בהשם יתברך? והלא כשאדם זוכה לזכך את מעשיו ואת מחשבותיו, הוא טועם כל מיני טעמי גן עדן שבעולם, וכל אחד יכול להעיד על עצמו, איך הוא נראה כשהוא מנותק, רחמנא ליצלן, מהדבקות האמיתית בהשם יתברך, ואיך הוא נראה בתקופות היפות כשהוא מרגיש את קרבת אלקים, ממש מוחשית, לנגד עיניו, ובכל הוייתו, ובכל מדעיו, ובכל תנועותיו, אני לא יודע אם יש תענוג בעולם יותר מזה.
היום בבוקר בתפילה, שאל אותי אברך, ככה בדרך אגב: נו, מען וועט בלייבן לעבן? אמרתי לו מיניה וביה: ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, והאמת, שזה סובב והולך גם על החיים הנצחיים לעד ולעולמים, שנשמה הדבקה בה', זוכה להשאר קיימת לעולמים, ולחסות ולהתלונן תחת צל צחצחות של כנפי השכינה הקדושה, אבל גם בחיים חיותנו, הדבקות היא סוד החיים האמיתיים, כי כל מיני עגמת נפש נוראים עוברים על כל אחד ואחד (אני יודע מעצמי, שאני סובל לפעמים יסורי נפש עצומים), ואין עם מה להתחזק, ואין לאן לברוח רק אל השם יתברך, בעצמו, שהוא ידיד נפש אב הרחמן.
אני חייב לסיים את המכתב, כעת, כי אני עם רגל אחת בחוץ, לנסוע אל הגלות היומית שלי, שאני נוסע מרובע ז' באשדוד, עד רכס שועפט – רמת שלמה… שזה בזבוז זמן רב מאד בנסיעות וכו', והכל לתיקון נפשי האומללה, ואני מחיה את עצמי שאני זוכה ללמד שם קצת בחורים גמרא ותוספות, ומי יודע כמה זמן זה ימשיך, אבל לולא שהייתי ממהר, הייתי כותב לך אלף עמודים, מרוב הגעגועים לתענוג ההתוועדות ביחד לדבר דיבורי אמונה ודבקות הבורא, אשרי חלקי שזכיתי לידיד כמוך, שמחיה אותי בכל עת.
הכותב בחפזון ומתוך השתוקקות עצומה להיות איש כשר כרצונו יתברך
שלמה ברוך בן רבקה