בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, י"א בְּטֵבֵת תשע"ו.
לִכְבוֹד יְדִידִי הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה, אָהוּב וְנֶחְמָד עַד לִמְאֹד … שֶׁיִּחְיֶה.
הִנֵּה בָּאתִי בְּשָׁלוֹם לְבֵיתִי, אַחֲרֵי הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה, וּמַה שֶּׁנּוֹתַר לִי בַּחֲמִימוּת הַלֵּב, הוּא הַיַּחַס הַמַּדְהִים שֶׁהִפְגַּנְתָּ כְּלַפַּי, בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא תֵּאָמֵן, שֶׁהָיִיתָ כָּל כָּךְ מָסוּר וּמְסַיֵּעַ, תְּשׁוּאוֹת חֵן לְךָ עַל זֶה, אַף שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה זָכִיתִי כָּל כָּךְ, זֶה בְּכָל זֹאת מְשַׂמֵּחַ וּמְחַמֵּם אֶת הַלֵּב, וּמַחְדִּיר בְּלִבִּי גַּעְגּוּעֵי נֶפֶשׁ אֵין קֵץ לִרְאוֹת אוֹתְךָ שׁוּב, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעַלּוֹת יַחַד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבֵּנוּ זַ"ל.
מַה אוֹמַר לְךָ אֲהוּבִי אָחִי הַיָּקָר, רְאֵה מַה הֵם הַחַיִּים, אֵיךְ שֶׁהֵם פּוֹרְחִים מַמָּשׁ מִתַּחַת הַיָּדַיִם, וְאֵין אֵיךְ לִתְפֹּס אוֹתָם אֶלָּא עַל יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁאָנוּ זוֹכִים לַחֲטוֹף בִּרְצוֹת הַשֵּׁם, וְזֶה דָּבָר נִפְלָא, שֶׁיִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב, לְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל אֱמוּנָה, לִגְנֹב אֵיזֶה לִמּוּד כָּלְשֶׁהוּ, לְחַיֵּךְ אֵיזֶה חִיּוּךְ לְאֵיזֶה יְהוּדִי, לְהִתְפַּלֵּל אֵיזוֹ תְּפִלָּה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְדַבֵּר דִּבּוּרִים שֶׁל כִּסּוּפִים וְהִשְׁתּוֹקְקוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה חִדּוּשׁ בַּתּוֹרָה, וְעוֹד מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לִמְנוֹת, וְכָל זֶה הוּא רְכוּשׁ עָשִׁיר שֶׁאֵין לְשַׁעֵר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי.
בֶּאֱמֶת זָכִיתָ לִנְשָׁמָה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, שֶׁאַתָּה נִמְשָׁךְ לְרוּחָנִיּוּת וְלֹא לִשְׁטֻיּוֹת וַהֲבָלִים, זֶה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, לֹא לְכֻלָּם יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה, אַתָּה צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד שֶׁזָּכִיתָ שֶׁמִּצַּד טִבְעֲךָ אַתָּה נִמְשָׁךְ לְהִתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּעוֹלָמוֹ, אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַתְּבִיעָה הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר, כִּי לְפִי הַכֵּלִים כָּךְ נִדְרֶשֶׁת מֵהָאָדָם עֲבוֹדָה, לָכֵן אַתָּה צָרִיךְ לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל יָמֶיךָ לְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ – לַעֲסֹק רַק בְּרוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּת כָּל הַיָּמִים, בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זוּלַת זֶה אֵין כְּלוּם בָּעוֹלָם!
אוֹדוֹת מַה שֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי, חָשַׁבְתִּי בָּעִנְיָן, וְנִרְאֶה לִי לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְשָׁנָה אַחַת, וְאַחַר כָּךְ נְדַבֵּר שׁוּב, לֹא שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵל זֹאת עַל הַסַּף, אֶלָּא מִכַּמָּה טְעָמִים – חָשַׁבְתִּי לְהַצִּיעַ לְךָ לִדְחוֹת, כַּמּוּבָן רַק בַּדֶּרֶךְ מְכַבֶּדֶת, וְאַף שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה אַתָּה סוֹמֵךְ עַל דַּעְתִּי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַלְתָּ – זֹאת יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב לְךָ אַחַר מַחֲשָׁבָה.
אוֹהַבְךָ עַד אֵין קֵץ – שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בֶּן רִבְקָה.