{פרשת בלק – נביא מנוול}

כַּאֲשֶׁר אָדָם שְׁמֵימִי הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבִּבְנֵי אָדָם

 

מַדְהִים הַדָּבָר הַזֶּה! אִישׁ אֱלֹקִים… וְגַם אִישׁ רַע מְאֹד.

אָדָם בַּעַל הִתְגַּלּוּיוֹת אֲמִתִּיּוֹת – וְקַלְלָן מֵהַסּוּג הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר.

לְפָנֵינוּ אִישִׁיּוּת בַּעֲלַת כֹּחוֹת עֶלְיוֹנִים אַךְ מִתְנַהֶגֶת בָּאֲפֵלָה בְּהַנְהָגָה לֹא מוּסָרִית.

מַה זֶּה?

בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹנֶה עַל הַתֵּאוּר הַנַּ"ל, וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִדְרוֹשׁ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לְהָבִין אֶת עָמְקוֹ, וְלִלְמֹד מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, כִּי הֲלוֹא תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים.

הַנָּבִיא בִּלְעָם נָחָה עָלָיו רוּחַ ה', שֶׁלֹּא בִּזְכוּתוֹ, כִּי אִם בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַמְנַבֵּא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא הֻבְהָל בַּעֲצַת בָּלָק, רָשָׁע כְּמוֹתוֹ, לְנַסּוֹת לוֹחֲמָה מְעַנְיֶנֶת – "קַלֵּל אוֹתָם וְנִתְפַּטֵּר מֵהֶם". אֶלָּא שֶׁהָעִנְיָן הָיָה רַק, שֶׁהַקְּלָלוֹת, אִם הֵן שָׁווֹת אֶת עַצְמָן, הֵן מֻנְהָגוֹת עַל פִּי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁלֹּא רָצְתָה אָז בַּקְּלָלוֹת, וְנִתְהַפְּכוּ לִבְרָכוֹת.

הִנֵּה לָנוּ הַקְדָּמָה נִפְלָאָה, שֶׁיָּכוֹל אָדָם לִהְיוֹת בַּעַל הַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה וְכַבִּירָה, אַךְ רוּחוֹ מְשֻׁקֶּצֶת, מְסֻגָּל אָדָם לְהַבִּיט בְּעַיִן שֶׁל מַעְלָה, בִּידִיעָה בְּרוּרָה אֲמִתִּית שֶׁאֵין שָׁוָה לָהּ – כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים בָּעוֹלָם, וְזֶה פָּשׁוּט לֹא מַפְרִיעַ לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים מְכֹעָרִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם שִׂיא הַשִּׁפְלוּת הַבַּהֲמִית, תַּרְתֵּי מַשְׁמַע.

אָז מַה כֵּן? אִם עֻבְדַּת הֱיוֹתוֹ "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" (בַּמִּדְבָּר כד, טז) עֲדַיִן לֹא מַכְנִיסָה אֶת הָאָדָם לִקְבֻצַת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, אָז מַה כֵּן?

הַתְּשׁוּבָה נִמְצֵאת דַּוְקָא כָּאן.

כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת נִבְזוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה, שֶׁיָּעַץ לְהַחֲטִיא יְהוּדִים כְּדֵי לְחַסְלָם – 'אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה' (סַנְהֶדְרִין צג, א) – "לֵךְ עַל זֶה", כָּךְ הוּא אָמַר לְבָלָק.

מַשְׁמַע, שֶׁלֹּא הַמַּדְרֵגָה הָרוּחָנִית גּוֹרֶמֶת לָאָדָם לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹב, כִּי אִם מִדַּת הַכְנָעָתוֹ וְשִׁפְלוּת רוּחוֹ לְמוּל הַדְרַת כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כֻלָּם יְכוֹלִים לִהְיוֹת "נְבִיאִים", אֲבָל כֻּלָּם יְכוֹלִים לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁשָּׁם הִיא הַהַתְחָלָה וְשָׁם הוּא הַסּוֹף.

הַמְאַפְיֵן שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, מֻכֶּרֶת לָנוּ עַד אֵימָה, יֵשׁ לָנוּ שְׁכֵנִים מַאֲמִינִים, סוֹגְדִים לְאַלְלָה הָרַחוּם בְּאַדִּיקוּת, אַךְ "פִּיהֶם דִּבֵּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" (תְּהִלִּים קמד, ח). בִּרְכֵיהֶם כּוֹרְעִים לְבוֹרֵא עוֹלָם, אֲבָל "יְדֵיהֶם דָּמִים מָלֵאוּ (יְשַׁעְיָה א, טו)… כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁהֵם "רָעִים וְחַטָּאִים" (בְּרֵאשִׁית יג, ג), אֲבָל "לְהַשֵּׁם מְאֹד"! פִּיהֶם לֹא מַסְגִּיר אֶת הַלֵּב הָרַע הַמִּתְגּוֹלֵל שָׁוְא עַל חַבְרֵיהֶם, אֵלּוּ לֹא צַדִּיקִים, אֵלּוּ בִּלְעָם הָרָשָׁע וַחֲבֵרָיו – רוּחַ גְּבוֹהָה וְרָעָה.

הַיַּהֲדוּת, לֹא מַכִּירָה בְּצִדְקַת 'רֹעַ-בִּלְבוּשׁ-טוֹב'.

הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר שֶׁלָּנוּ מוּנְהָגִים עַל פִּי צִוּוּיִים וּכְלָלִים אֱלֹקִיִּים, לֹא רוּחַ קַנָּאִית מִשְׁתּוֹלֶלֶת, לֹא סַעֲרַת נֶפֶשׁ שְׁסוּעָה, שֶׁמִּכֹּחָן שֶׁל אֵלּוּ נִגְזָרוֹת הֲלָכוֹת וּגְזֵרוֹת עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. הַיַּהֲדוּת הִיא יְצִירָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַהֶבְדֵּלִים בֵּין הַמָּקוֹר לַחִקּוּי – בּוֹלְטִים מְאֹד! כִּמְעַט אֵין דָּבָר דּוֹמֶה, חוּץ מֵהַחִיצוֹנִיּוּת, שֶׁהִיא אֵינָהּ כְּלוּם.

בִּלְעָם הַמַּחְטִיא, הוּא בְּעֶצֶם אִישׁ רוּחָנִי שֶׁיּוֹדֵעַ, שֶׁמַּכִּיר, שֶׁדָּבֵק בָּעֶלְיוֹנִים, אֲבָל הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל פְּעֻלּוֹתָיו הֵן פְּרִיקַת הַמּוּסָר הָאֱנוֹשִׁי-יְהוּדִי, הָעַיִן הָרָעָה שֶׁרָצָה לְהַטִּיל בְּמַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, מְלַמֵּד עַל הַמַּאֲבָק הַנִּטָּשׁ בֵּין כֹּחוֹת הָרֶשַׁע שֶׁל בִּלְעָם לְבֵין כֹּחַ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל יַהֲדוּת טְהוֹרָה וּנְקִיָּה.

זֶה אַלְפֵי שָׁנָה שֶׁהָאִישׁ בִּלְעָם הִשִׁיל אֶת אַדֶּרֶת נְבוּאָתוֹ, וְאֵינֶנּוּ מַכִּירִים עוֹד נָבִיא גּוֹי בְּשִׁעוּר קוֹמָה כָּזֶה, אַךְ הָרַעְיוֹן הַטָּמֵא שֶׁלּוֹ לֹא עָזַב אֶת נְוֵה הַתְּלָאוֹת שֶׁלָּנוּ אֲפִלּוּ לְיוֹם אֶחָד, מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹאִים בַּחוּץ, בָּרְחוֹב, בָּעִיר, בַּמְּדִינָה וּבָעוֹלָם – זוֹ שְׁלִיטַת בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת רִבּוֹנוֹ וּמְנַסֶּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹתָיו לְטַמֵּא אֶת הָעוֹלָם.

בָּעוֹלָם הַמִּתְקַדֵּם, לֹא הִנִּיחוּ כֹּחַ אֱלוֹקִי אֶחָד מִלְּגַּיְּסוֹ לַמִּלְחָמָה בְּיוֹצֵר הַכֹּל, הַטֻּמְאָה הַחוֹגֶגֶת הִיא בִּלְעָם וַעֲצָתוֹ בְּהִתְגַּלְּמוּת מוֹדֶרְנִית. עָלֵינוּ רַק לְהָבִין, שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, חָזָק יוֹתֵר. לַמְרוֹת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים, אָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין שֶׁיַּד ה' בְּאֶמְצַע.

אוֹתָהּ חַכָּה שֶׁשָּׂם ה' בְּפִיו הַחֲזִירִי שֶׁל בִּלְעָם (סַנְהֶדְרִין קה, ב), שֶׁמִּכֹּחָהּ הָיָה מֻכְרָח לְהַפְלִיט אֶת מַה שֶּׁהוֹרָהוּ מֵהַשָּׁמַיִם מִבְּלִי לְזַיֵּף, אוֹתָהּ חַכָּה קַיֶּמֶת גַּם הַיּוֹם, בְּרֶגַע נָתוּן כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל הִתְבּוֹנְנוּת עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּעוֹלָמֵנוּ הַמְסֻכָּן וְהַמְסֹאָב, אָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין כִּי כָּל הַקְּלָלוֹת הַלָּלוּ, נֻסָּח שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, הֵן בְּרָכוֹת עֲמֻקוֹת לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲפֹךְ אוֹתָן לְטוֹבָה.

וְיֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ.

בִּלְעָם הָרָשָׁע אָמַר בְּצִוּוּי שֶׁל ה' – לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל (בַּמִּדְבָּר כג, כא). אָנוּ עֲשׂוּיִם לִהְיוֹת נֶחֱרָדִים שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם אוֹמֵר לָנוּ, שֶׁאֶת הַהֵפֶךְ בְּדִיּוּק רָצָה אוֹתוֹ זֵד לוֹמַר עָלֵינוּ, וְיֵשׁ לְהָנִיחַ, שֶׁקּוֹלוֹ לֹא הֻשְׁתָּק לְגַמְרֵי, עֲדַיִן טֻמְאָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלֵינוּ דְּבָרִים רָעִים לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְאָנוּ רַק מְקַוִּים לְטוֹב. אֲבָל יֵשׁ בְּעָיָה יוֹתֵר עֲמוּקָה. קְרִיטִית מַמָּשׁ.

זֶה שֶׁבִּלְעָם וְיוֹרְשָׁיו הָרוּחָנִיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר 'מְלַכְלְכִים' עָלֵינוּ, אֵין לָנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת עִם זֶה כָּל כָּךְ, זֶה לְמַעַן הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, אֲבָל זֶה שֶׁאָנוּ שֻׁתָּפִים לַקִּטְרוּג הַזֶּה, זֶה כְּבָר אֱוִילִי מַמָּשׁ… אִם אָנוּ מִסְתּוֹבְבִים בְּהַרְגָּשָׁה, שֶׁאָנוּ שַׁיָּכִים לַטֻּמְאָה וְלֹא לַקְּדֻשָּׁה, אִם אָנוּ מְיֹאָשִׁים מִקִּרְבַת אֱלֹקִים כָּלְשֶׁהִי, אָנוּ בְּעֶצֶם מְמַלְּאִים אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם, בְּעֵינֵי רוּחֵנוּ אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֶת חִיּוּכוֹ הַנּוֹאָל שֶׁשָּׂמֵחַ לְמִשְׁבַּתֵנוּ, הוּא לֹא יָכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת יוֹתֵר טוֹב.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָנוּ מַאֲמִינִים בַּטּוֹב שֶׁלָּנוּ, בְּטוּב יִשְׂרָאֵל – זֶהוּ מִנְהָגוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, לֹא לְהַבִּיט בְּאָוֶן יַעֲקֹב וְלֹא לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָרָעִים, אִם בֶּאֱמֶת נִזְכֶּה לְלַמֵּד עַל עַצְמֵנוּ זְכוּת, וְנִרְאֶה אֶת טוּב ה' הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ, אָנוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת טוֹבִים, יוֹם אֶחָד יָבוֹא, וְנוּכַל לִירוֹק בַּפַּרְצוּף שֶׁל בִּלְעָם שֶׁיָּצַּרְנוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ, אָמֵן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

028 אגרות לב בשר

מכתב עשרים ושמונה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר פנחס, ט"ז תמוז תש"פ.   לכבוד

פרשת בלק – הבט ממקום גבוה

מַשְׁמָעוּת הַבְּרָכָה שֶׁל "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"   אַחַת הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּלְעָם שֶׁהֵן בְּעֶצֶם הַשְׁתָּלָה

פרשת בלק – קללות שכאלו

בִּלְעָם שֶׁבְּתוֹכְכֵי הַלֵּב הַמְקַלֵּל הַנֶּאֱטָם   חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עַל דְּמוּתוֹ שֶׁל בִּלְעָם? צַר הָעַיִן הַנָּבָל,

פרשת במדבר – ההתגלות במקום הפקר

הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ דּוֹמִים לְמִדְבָּר, כָּל מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, הַדּוֹמְמִים, הַצּוֹמְחִים,

פרשת במדבר – לידת הנפשות

מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הוֹלָדָה וּצְמִיחָה בְּיָמִים נוֹרָאֵי הוֹד אֵלּוּ, יְמֵי הַהֻלֶּדֶת שֶׁל עַמֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַנִּבְחָר, הָאֱלֹקִי

פרשת בראשית – כשיש לאדם לב…

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ

פרשת ואתחנן – זכרון ושכחה

אָסוּר לִשְׁכֹּחַ!   מִדַּת הַשִּׁכְחָה הִיא מִדָּה מֻרְכֶּבֶת מְאֹד, רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, כַּאֲשֶׁר

קטגוריות