מכתב עשרים ואחד
בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר בלק, ט' תמוז תש"פ.
לכבוד האברך היקר והנעלה ר' …. שיחיה.
רציתי לעורר אותך על נקודה אחת, חשובה ביותר לכל חיי היהדות שלנו, ואצל רבנו ז"ל הוא עיקר גדול מאד. בענין להכיר את הזמנים ואת חובת כל היצורים בהם. ואפרש שיחתי לפניך בענין זה. יש הרבה חסידים, שכשהם יוצאים מאיזה יום קדוש, הם משבחים ההתפעלות שלהם ממנו בדרך של איפכא מסתברא, אחרי פורים הם יכולים לומר, שהיה ממש בכיות נוראות כמו יום כיפור, וביום כיפור הם מדברים על אי בכיה, כי יש עבודה יותר פנימית וכו', וכן על זה הדרך. והאמת, שצריך להיות יודע בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, צריך לזכור שבפורים שמחים וצוהלים באמת, והבכיה היא ביום כיפור, ובהושענא רבה אין מזכירים את השואה בעת שאומרים קדושים מושלכים באש, כי כעת הוא זמן שמחה ולא זמן קינות וכו' וכו'.
וזה טעות שמטרידה את מנוחתי לפעמים, שאנשים עוקרים את עצמם מתוככי האמת שלהם, האמת הפשוטה של היהדות, כדי להעניק משמעות אחרת לימים טובים ולזמנים, כי אם יש חודש אלול, אזי אל תפנו אל האלילים, ועושים ליצנות מהזמן היקר והקדוש הזה, כי חסידים היה להם אלול אחר, וכל מיני תירוצים, במקום לומר בפה מלא, אני ירא וחרד מאימת הדין ואני רוצה חודש קדוש להתכונן ליום הדין, הדיבורים האלו נהיים מאוסים בין אנשי העולם.
אבל אם אי אפשר לתקן את העולם, אנו צריכים לתקן את עצמנו, למשל, בסעודות שבת צריך להתנהג כמו בסעודות שבת, לשורר שירות ותשבחות, ולא ללמוד אז… וגם לא בסעודה שלישית של שבת, שאז רעוא דרעוין, אז פתאום זה נהיה זמן להשלמות. וכי אין לך זמן לעשות גם סעודה שלישית וגם ללמוד ולהתפלל ולהעביר הסדרא, אז כוללים הכל ביחד, וזה ממש מגוחך לראות, כי כעת הוא זמן נורא של שירות ותשבחות או לשמוע דברים אלקים חיים של אור רבנו ז"ל וכו', ואם יהיה הזמן מוקצב ללימוד, מתי נעשה סעודה שלישית? האם גם בליל הסדר אנו לומדים לימודים, כדי יוצא זיין, וכי אי אפשר גם וגם? אולי לדחוס ההגדה ולאמרה במהירות כדי שנספיק גם מעביר סדרא?
לא, אף אחד לא יעשה את זה בליל הסדר וגם לא בליל כל נדרי, אתה יודע למה? משום שזה חשוב בעיניהם מאד, והם מבינים שהוא דורש הקצבת זמן… מיוחד, ללא התערבות דברים אחרים בזמן הקדוש הזה. כך צריך להיות עם כל דבר וענין. בעת חזרת הש"ץ אין מסתכלים בשום ספר, כי אם בסידור, הרי למה אומרים את חזרת הש"ץ, סתם כך? כדי שיהיה זמן לאנשים לעיין באיזה ספר? הרי יש אור גדול אז, וכמובא בכתבי האר"י, אבל לזה צריך להיות בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל, יהודי פנימי יודע מתי הוא עושה את זה ומתי הוא עושה את זה.
וממה נפשך, אם לא רצה האדם לציית למוהרא"ש ולהתחיל מיום ראשון ואילך, להקדיש פחות מעשר דקות על לימוד חומש יומי וכו', אלא רוצה לעשות הכל בפעם אחת, אז האם לא מתאים יותר ביום שישי לעשות זאת? שעות רבות עוברות בשטויות והבלים ואין זמן להעביר הסדרה, עברה שבת שלמה, שבת של קיץ, ואין זמן אחר אלא אם כן בסעודה שלישית? אתמהה, הרי כל הענין של להעביר הסדרה הוא לעשות רצון השם, אז למה לישב בסעודת רעוא דרעוין ולומר שירות ותשבחות להשם יתברך, אינו עשיית רצון השם יתברך? ואולי צריך לדעת מה זה סעודה שלישית, ומה גודל הענין שבזה, אז עדיף לשבת בדבקות, לפרש שיחתו אליו יתברך, לומר הזמירות, או תקוני שבת – משניות השייכות לסעודה זו ומאמר הזוהר, ואת שאר הלימודים יניח לזמן אחר, או אולי ביני לביני בין זמירות לזמירות, אבל לישב בפנים וכמו לישב בחוץ, מאן דכר שמיה.
עליך לדעת, כי אין אנו מדברים כעת מגדולת סעודה שלישית וכו', אלא אנו מדברים מענין כללי, שצריך תמיד לחשוב, מה רוצה ממני השם יתברך כעת, האם הוא רוצה שאעשה מה שהכי מעניין אותי, או שיש הקצבה של זמנים לכל דבר וענין, ועל האדם לכוף את יצרו, גם את יצרו דקדושה, ולעשות את הרצון של הקב"ה.
על השאלה, מה צריך לעשות, האם להתפלל עם הקהל או במתינות בלי מנין, יש תשובה ברורה, השאלה מתי השאלה נשאלת, אם אדם רוצה באמת להתפלל במתינות וקם עם שחר לעסוק בדברי הכנה לתפלה, וכשבא התפלה – הוא בדבקות גדולה, הרי שאין מזניחין אותו אם לא הספיק להגיע אל השמונה עשרה וכו', אבל אם הוא קם טרוט עינים ומגיע כשהקהל כבר אוחזים בפסוקי דזמרה, ואז הוא שואל אם למהר להתפלל או להתפלל במתינות. איך בוער בלבו פתאום המתינות? ואז רק הוא יכול לענות על השאלה הזו. הכותב מתוך אהבה עצומה, ולא חלילה מתוך יסור וכו', אוהבך שלמה ברוך.