כשהאתון רואה מה שבלעם לא רואה…
שבת פרשת בלק תש"פ
המעשה של בלעם עם האתון, מלבד הנס הנורא והנפלא שרשום שחור על גבי לבן בתורת אמת, יש בו הרבה לימודים והוראות לנו ולזרענו עד סוף כל הדורות. נס גדול הוא גם שהאלקים מנבא בני אדם, ואין פתיחת פי האתון יותר נס מאשר פתיחת דעת בלעם להפכה לדעת עליון, ולו גם כדי להראות הבדל עצום בין נביאי ישראל לנביאי האומות, זהו פלא בפני עצמו, ומה היה הענין בפתיחת פה האתון.
כבר אמרנו, שנראה, שחרון אף ה' על בלעם, היה על היותו מיתמם עם תפישת עולמו, מנסה שלא תהיה סתירה בין רצונו הפנימי לבין צו ה', הוא לא מרשה לי ללכת? לא אלך! אז אני בסדר גמור, ולא היא, ויחר אף אלקים כי הולך הוא. מה שהיה כאן רע, זה "הוא", איפה אתה נמצא בכל התהליך הזה, גם אם אתה ילד טוב שעושה מה שאומרים לך, אתה אמור להבין, כי אמרות ה' אמרות טהורות, כל אמרת אלוה יש בה לימוד וחינוך, שאותם פספסת לגמרי, נתנו לך רשות ללכת, אז אתה הולך? ומה עם הרצון העליון?
שחררו אותך ללכת אתם, אבל איפה "הוא", אם אתה הולך עם המהות שלך, אם אתה מסכים עם ההליכה הזו, הרי שאתה הולך ברשות, אבל לא הבטיחו לך שאינך מעורר את העידן ריתחא על עצמך, למרות שאתה שומר על הלא תעשה, בעידן ריתחא ענשינן אעשה (מנחות מא ע"א). העשה הנמצא בלב האדם, שיודע באמת מה הוא צריך לעשות למול הרצון העליון שיושב אצלו בפנימיות, ואז רצו להבהיר לו, שהוא לא לומד בכלל את דבר ה' כראוי, הא'ל מנבא אותו אבל הוא אינו מתנבא.
נבואת שקר אינה רק לומר דברים לא נכונים בשם ה', נבואת שקר היא גם כאשר דבר ה' מדוקלם על ידו, כשהוא מרוקן מתכנו האמיתי, כאשר אין מעבירים את האמת של השם יתברך ללבבות, זהו שקר. כי ה' יתברך הוא אמת בתכלית האמת, בלי שום משחקים, אם אתה יודע שבלק ומרעיו הם שנואי השם יתברך, קום בקול רם וצרח אליהם, שאין לך חלק ונחלה אתם, גם אם מותר ללכת אתם, וגם אם הם מכבדים אותך מלא… ואם אתה לא רואה טוב, אם אתה לא מתנבא טוב, בוא נראה לך שהאתון רואה ואתה לא רואה.
ויתייצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. מכל עבירה נוצר מלאך חבלה, מה נוצר מההיתממות של בלעם? מלאך ה', שאמור להיות נושא הקדושה בעולם השפל – הופך לשטן, למפריע, כך אתה עשית בלעם, לקחת את האור העליון של הקב"ה וציירת אותו לרעה, אתה מרוקן דברי אלקים חיים מפנימיותם, ומתנהג רק כפי החיצוניות שלהם, אסור ללכת מותר ללכת, וכי זה הענין? ומה אם הליכה "בדרכי ה'", מה עם העומק של אמת? אין דברים כאלו? אז הנה השטן בדרך, יש דרך שלא רואים בה רע, אבל היא נהפכת לרועץ, וזה התגלם בפועל ממש בדרכי בלעם אל הטעות הגדולה שלו.
רש"י הקדוש אומר יותר, ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך. אז זו לא היתממות, אלא ישות, בלעם חשב לתומו, כי הוא חלק מהמערכת השלטת, אם נתנו לו כח רוחני אלוקי, הרי שהוא יכול באמת לשנות דברים, הוא יכול ללכת. הוא רק צריך אישור, אבל הבחירה היא בידו לגמרי. בזה הוא צדק, יש בחירה. אדם יכול לקחת את הכוחות הקדושים ביותר שלו, ולעשות עמם רע שאין כמוהו לרוע בכל העולם, והכל בחסות הקדושה. זהו הלימוד בשבילנו, לחיי היום יום.
ההבדל בין צדיקי אמת לבלעם, הוא הביטול אל השם יתברך, כאשר יהודי יודע שאין רצון השם לעשות משהו – אינו הולך לבדוק בשולחן ערוך. הוא יודע היטב איך להתנהג בתחום האפור של חייו. רבים תוהים על דברים רבים מסויימים, שאין התיחסות מפורשת בשולחן ערוך ובהלכה, והם מוצאים את עצמם משוחררים מלהבין את רוח התורה, שלא תמיד כותבת בפירוש את דעתה. התשובה לכך היא, שההלכות של התחום האפור, הן יותר מדוייקות לפעמים מהלכתא שיש עליה כמה וכמה פוסקים, ודעות שונות עד אין קץ, והמון הבנה והקשים ובירורי הלכות ושיטות. כי על ההלכות של התחום האפור יש תשובה אחת כנה – הבנת הלב! הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות, אי אפשר לרמות את הלב, אפשר רק להדחיק אותו, לנהוג כמעשה בלעם או שמא להקשיב באמת לדבר ה'.
איפה עמד מלאך ה'? במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה. הגדרות האמיתיות של אור היהדות הן ברורות למדי, אתה לא יכול להתעלם, אתה חייב להחליט רק באופן חד משמעי, אתה אמור להרים עיניך ולהסתכל על השמים, לראות את האמת שאתה מאמין בה, ולהבין אם אתה משתווה אליה במעשיך אם לאו. אתה יכול להלחיץ את האתון, אתה יכול להתעלם מאיתותי הנפש הבהמית שלך, שהיא, גם במקומה הנמוך, מזהה שאתה משקר… אבל שוב מלאך ה' מוסיף לעבור, להקדים אותך, לאותת לך: לא! תפסיק. אתה במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. אתה לא יכול לנופף בשיטות ודרכים, בתפישות עולם ובאידיאולוגיות, כאשר המקום הזה ברור מאד. יש רצון השם בהליכה שלך? תלך. אין רצון השם בהליכה שלך: אל תלך! כמה ברור, כמה פשוט.