לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ – לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין
בַּפְּתִיחָה לְנוֹשֵׂא הַשְּׁבוּעָה הַפּוֹתֵחַ אֶת פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת מַטּוֹת, אָנוּ לְמֵדִים עַל כּוֹתֶרֶת-עַל, הַמְצַיֶּנֶת אֶת הָאַחֲרָיוּת הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל אָדָם, וַאֲשֶׁר עָלָיו לִהְיוֹת מוּדָע לְכָךְ, עוֹד בְּטֶרֶם יִפְצֶה אֶת פִּיו.
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (במדבר ל, ג).
וְרַשִׁ"י מְפָרֵשׁ: "כְּמוֹ לֹא יְחַלֵּל דְּבָרוֹ לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין". הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁעוֹשָׂה הַתּוֹרָה בְּסִגְנוֹן שֶׁל 'חֻלִּין', כְּלַפֵּי מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ, אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי. זֶה נִשְׁמַע כְּמוֹ, שֶׁעֶצֶם הַדִּבּוּר אָמוּר לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, וְאַתָּה הִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ עַל יְדֵי הִתְכַּחֲשׁוּת לְמַה שֶּׁיָּצָא מִפִּיךָ.
אֶת הַשִּׁיעוּר הַזֶּה: 'לֹא יַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרָיו חֻלִּין', יְכוֹלִים אָנוּ לָקַחַת כְּצֵידָה לְדֶרֶךְ חַיֵּינוּ, לֹא דַּוְקָא בַּהֶקְשֵׁר שֶׁל נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, אֶלָּא כִּמְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ, הַדִּבּוּר שֶׁל הָאָדָם קֹדֶשׁ הוּא, וְעָלָיו לְהִזָּהֵר בְּמוֹצָא שְׂפָתָיו, הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מוֹצִיא מִפִּיו אֵינָם פְּשׁוּטִים, הֵם מְחוֹלְלִים סְעָרָה אֵי שָׁם… הִזָּהֵר בֶּן אָדָם, יֵשׁ לְךָ נֶשֶׁק בַּפֶּה.
צַדִּיקֵי הַחֲסִידוּת הִצְבִּיעוּ עַל תְּבִיעָה גּוֹרֶפֶת לְזִכּוּךְ הַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן: "הַצַּדִּיק הַזֶּה צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא דְּבָרָיו חֻלִּין כְּלָל וּכְלָל, כִּי אִם קְדֻשָּׁה וּדְבֵקוּת" (נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ)
"מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה דִּבּוּרוֹ חֻלִּין, עוֹשֶׂה תִּקּוּנִים בְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו, וְיִגְזֹר אֹמֶר וַיָּקֶם לוֹ, צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, עַל יְדֵי שְׁמִירַת בְּרִית הַלָּשׁוֹן" (קְדֻשַּׁת לֵוִי).
"אִם כָּל כַּוָּנָתוֹ בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הָאִישׁ הַהוּא לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חֻלִּין, כִּי כָּל דְּבָרָיו אֲשֶׁר יְדַבֵּר, אֲפִלּוּ שִׂיחָתוֹ חֻלִּין יִהְיֶה לוֹ קִיּוּם וְהַעֲמָדָה, וְכַאֲשֶׁר יִגְזֹר כֵּן יָקוּם. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּפִי שֶׁיֹּאמַר בְּפִיו, לְמָשָׁל לְאֶחָד בָּנִים וּלְאֶחָד חַיִּים אוֹ מְזוֹנֵי, יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ הוּא בְּסוֹד וְתִגְזֹר אֹמֶר וַיָּקֶם" וְגוֹ' (עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל).
"עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַפֶּה תַּשִּׂיגוּ אֶת הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית" (בַּת עַיִן).
"מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁל אָדָם נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, וּכְשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר טוֹב עוֹשֶׂה מַלְאַךְ טוֹב, וְהֶהָפוּךְ בְּהֶפְכּוֹ. לָזֶה אָמַר 'לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ', רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא יִפְגֹּם הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דִּבּוּר, אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא יִפְגְמֵהוּ, כִּי כָּל הַיּוֹצֵא מִפִּיו כָּךְ יַעֲשֶׂה, עֲשִׂיָּה וּבְרִיאָה, אִם מַלְאַךְ טוֹב אוֹ לְהִפּוּךְ" (עַרְבֵי נַחַל).
לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ – שֶׁלֹּא יְדַבֵּר דִּבּוּר רַע, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מַה אִכְפַּת לִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּלִבִּי כְּלָל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַהוּא? לָזֶה אָמַר, כִּי בְּוַדַּאי עָרֵב אֲנִי בַּדָּבָר, כִּי כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה בַּסּוֹף… (שָׁם)
"כִּי כְּשֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּרוֹ הוּא דִּבּוּרוֹ חֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לֹא יַעֲשֶׂה דְּבָרוֹ חֻלִּין'. כִּי כְּשֶׁהַדִּבּוּר הוּא בִּבְחִינַת קֹדֶשׁ אֵין בּוֹ שִׁנּוּי, כִּי קֹדֶשׁ הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד, בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי בִּבְחִינַת הָאַחְדוּת וְהַקְּדֻשָּׁה אֵין שָׁם שִׁנּוּי" (לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת).
וּבַחֲזָרָה לָעִנְיָן הַמְּקוֹרִי שֶׁל שְׁבוּעָה וְנֵדֶר, הִתְבּוֹנְנוּת בְּעֶצֶם הַמִּצְוָה הַזֹּאת, פּוֹתַחַת לָנוּ אֲפִיקִים נִרְחָבִים לְהָבִין אֶת מַעֲלַת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יְהוּדִי. הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָנוּ תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, חֵלֶק מֵהֶן הֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה וְחֵלֶק מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהִנֵּה אָדָם נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה, כְּגוֹן שֶׁלֹּא יֹאכַל כִּכַּר לֶחֶם זֶה. הִתְוַּסְפָה לוֹ מִצְוָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הָיְתָה כְּלוּלָה בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת, מֵעַתָּה, אָסוּר לָאִישׁ בְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה לֶאֱכֹל אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה, מִצְוָה חֲדָשָׁה יָצַר הָאִישׁ בְּמוֹ פִיו.
יְסוֹד הָעִנְיָן הוּא, שֶׁאֵין חֻלִּין בָּעוֹלָם בִּכְלָל. הַדִּבּוּר הוּא עִקָּרוֹ שֶׁל הָאָדָם, מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה, אִם הַדִּבּוּר יָכוֹל לִיצֹר מִצְווֹת חֲדָשׁוֹת, לְמַקֵּם אֶת הַדּוֹבֵר בְּמָקוֹם שׁוֹנֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה בּוֹ קֹדֶם, לִפְנֵי הוֹצָאַת הַדִּבּוּר מִפִּיו. וְזֶה מְגַלֶּה לָנוּ, כִּי אֵין הָאָדָם, וְכָל מִכְלוֹל עִנְיָנָיו נוֹגְעִים לְעוֹלָם הַחֹמֶר וְהַחֻלִּין – כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ!
הֲלָכָה יְדוּעָה הִיא לַסּוֹפְרִים, כִּי לִפְנֵי כְּתִיבַת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲלֵיהֶם לוֹמַר: הֲרֵינִי כּוֹתֵב לְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר לֹא נֶאֱמַר מִשְׁפָּט זֶה, הַתְּפִלִּין, הַמְּזוּזוֹת וְסֵפֶר הַתּוֹרָה – פְּסוּלוֹת, וְדִינָם לִגְנִיזָה.
נִמְצָא, כִּי הַפֶּה הוּא גּוֹרֵם לַקְּדֻשָּׁה שֶׁתָּבוֹא.
יְתֵרָה מִזֹּאת, קַיֶּמֶת הַמְלָצָה עַל פִּי הַסּוֹד, לָקַחַת אֶת הַקֻּלְמוֹס וּלְפַלְבֵּל אוֹתוֹ מְעַט בְּרֹק הַפֶּה – כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עַל הָאוֹתִיּוֹת… כַּמָּה מַדְהִים, כַּמָּה מְכוֹנֵן!
נָשִׂים לֵב, שֶׁכָּל צִיר הַיַּהֲדוּת מִסְתּוֹבֵב עַל הַדִּבּוּר… הַתְּפִלּוֹת, הָאֲמִירוֹת, הַלִּמּוּד, הַכֹּל, תָּלוּי בַּדִּבּוּר. "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הוֹשֵׁעַ יד, ג), הַדִּבּוּרִים… הַלֹּא-מְחֻלָּלִים – יְקָרְבוּ אוֹתָנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, אִם לֹא יְחַלֵּל הָאָדָם אֶת דִּבּוּרוֹ, יִזְכֶּה לְהִתְקָרְבוּת אֶל בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמַאֲמָרוֹ.
הַזְּהִירוּת מֵהִתְנַסְחוּת גַּסָּה הִיא חוֹבָה יְסוֹדִית בַּיַּהֲדוּת, רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (לג, א) הִזְהִירוּ, כִּי הַמְּנַבֵּל אֶת פִּיו, אֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים הַיְּדוּעִים לַכֹּל, מַעֲמִיקִים לוֹ גֵּיהִנּוֹם, אֵין לָעֹנֶשׁ הַזֶּה שׁוּם פְּרוֹפּוֹרְצְיָה לִכְאוֹרָה, אִם לֹא נְסַכֵּם וְנֹאמַר, שֶׁשְּׁמִירַת הַלָּשׁוֹן מִדִּבּוּרִים רָעִים הִיא עִקַּר הָעִקָּרִים בְּחַיֵּי הָאָדָם.
בְּעִיּוּן קַל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הַמְּנוּיִים לְמַעְלָה בְּרִפְרוּף, נַעֲלֶה, כִּי לְדַרְגּוֹת רַבּוֹת זוֹכֶה הָאָדָם הַמְזַכֵּךְ אֶת פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מִדִּבּוּרִים אֲסוּרִים, וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּזִּכּוּכִים, מַה שֶּׁאָמְרָה תּוֹרָה לֹא לַעֲבוֹר עַל מוֹצָא הַשְּׂפָתַיִם, לִהְיוֹת אָדָם יָשָׁר בְּפִיו וּלְשׁוֹנוֹ. חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת (שַׁבָּת נה, א). הַמְּשַׁקֵּר, פּוֹגֵעַ בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם.
הַנּוֹכְחוֹת הָאֱלוֹקִית נֶעֱלֶמֶת מִמֶּנּוּ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִסְבֹּל דָּבָר כָּזֶה?
כַּמָּה פְּעָמִים בְּחַיֵּינוּ אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים לְאֵיזוֹ סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת הַמְּסֻגֶּלֶת לִפְתֹּחַ לָנוּ שְׁעָרִים אֶל הַיְשׁוּעָה הַנִּכְסֶפֶת? מְחַפְּשִׂים סְגֻלּוֹת כָּאן וְהַצָּלוֹת שְׁמֵימִיּוֹת שָׁם, הִיא כָּאן, רַבּוֹתַי! לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. זֶה לֹא קָשֶׁה כָּל כָּךְ, כִּי הַמִּתְרַגֵּל לְדַבֵּר נָכוֹן, מְכֻבָּד וְאָמִין, הוֹפֵךְ אֶת הָאֱמֶת וְו לְחֵלֶק מִסִּגְנוֹן חַיָּיו. הַיְשׁוּעָה מַמְתִּינָה בְּמַהֲלַךְ הַדֶּרֶךְ… הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם יִשְׁקוֹד עַל מוֹצָא שְׂפָתָיו – – –