הסיפור האחרון שלנו
כ"ח תמוז תש"פ
עשן המשרפות של הנשמות, צחק במלוא פה באותו יום, הרואים נדו לו על אכזריותו, כשורף נשמות ותיק, אך הוא היה אילם מדאי בשביל להסביר להם שהוא רק תוצאה ולא הסיבה, האנשים אהבו את האש ושנאו את העשן, היה להם דיבור יקר עם אש ומאד מזלזל בעשן, מסך המבדיל קראו לו, הוא לא היה נעלב בכלל, משום שהוא ידע שהוא איננו בכלל, אשליות לא נפגעות בדרך כלל, האשליה – דרכה לצחוק על המציאות ההזויה, יש אומרים שאין עשן ללא אש, ואז מה? וכי מישהו אכפת לו מהאש, היא שקטה כזו, לוחכת ושלהבותיה מלטפות תכול שמים תמימים, אשר נהפכים בעטיה לאדמדמים חצופים. יושבי ארץ וציה מתבוננים באדמדמת הזו, שוב זעופי לב הם על עשני האישים אשר מכסים את האודם ומשווים לו מראה עצוב. את התכול שכחו כולם, נדמה שהויכוח הוא בין אדום שלהבת לבין עננים אפורים, המקור הנלבב שהיה נשכח. עשן המשרפות הוא הדיבור העיקרי, אנשים כאילו סובלים ממנו והוא בכלל איננו. לכעוס על מה שאין – זו בדיחה שהיו מלחשים אודותיה במסדרונות היוזמות הגבוהים, שם ניצתה המלחמה האמיתית, כשבני השוק רוקדים סביב החלילים הדימיוניים, ונלחמים ברוחות וצבעים מתחלפים. אומרים שנשמה לא יכולה להשרף באמת, אז איך יש עשן, הדיון הזה ארוך מזמן העולם, מצפי הגאולה רוצים באמת המון גלות, והגלותיים שבהם נלכדו באג'נדה הזאת ללא יכולת להשתחרר. נהר המים הזכים עמוק מדאי, לכן בוחרים כולם ברדודים. מלחמות מתישות שאף אחד לא יודע איך התחילו משרתות יפה את האשליה, בערבוב בין תכול שמים לבין אדום האש הלועגת, מחפשים כולם את העשן, ענני בוקר צחורים הופכים למאיימים, כשבן תמותה מפנה אליהם אצבע מאשימה, והם, כבר ידעו את האנושות, המחפשת עשן ולא אש. מהו אותו יום, שכה מעיב על כל יציר נוצר, זהו יום הפגישה בין האמת היחידה לבין האמת המעושה, זאת האחרונה נראית יותר אמיתית ומשכנעת, בוגרת קורס התחזות, מודעת לשם האבסורדי שלה, אמת שאינה אמיתית בכלל, האמת היא כמו ההויה עצמה, אפשר להתעלם ממנה, להלביש אותה סחבות ולקרוא לזה מודה, ואפשר לחוש עלה קטן ירוק זועק ולקרוא לו בשמו הנכון – אלקים. אך מי שיכנה את הסחבות המזויפות בשם אחר מלבד אלקים, גם הוא לא יוכל לחוש את העלה הרענן, וגם עלים אחרים נהדרים יזוחו ממדעיו. מי שלא יכיר את העשן באמת, לא ידע את האש, מי שלא יזכור את תכול השמים לא יבין את תפקיד האודם הגס והזר. עירבוב הידע הזה מתיש, וגורם לכמה מאתנו לבחור ידע אחד, צר אפקים, עוורי צבעים נהיינו, קשה לנו עם ההרמוניה, עם תפקידים סודיים, אנו רוצים לקרוא רק ספר מצוייר, בלי להתעמק בניבים מוזרים.