לא לתת לחושך משמעות מוגזמת
ו' אב תש"פ
דרכו של האור לשקוע מתי שהוא, ואז מגיע החושך, בלילות יש ציפיה לאיזה געגוע מאיר, אבל זה רק בזכרונות, במציאות רואים חושך סמיך ועב, שלא נותן מקום לחשיבה אחרת, את החושך רואים במוחש מול העינים, אין יכולת להתכחש לו, אבל מה שכן, הוא זמני מאד, הוא עתיד לפנות את עצמו לקראת הזריחה, שבוא תבוא. כך בחיי האדם, ואפילו ביום אחד, יש רגעי חושך מוחשיים, שגם אם תתכחש אליהם, ותראה פנים שוחקות ושמחות, בלב פנימה חשוך מאד, אין אפשרות להאיר, זה קיים, זה אנושי, כולם עוברים את זה, רגע של חושך בלב, יכול להיות הרסני להמון רגעים אחרים, אם בוחרים לתת לו משמעות לא פרופורציונית, יותר ממה שהוא. אם נכיר את החושך, וגם את קטנותו הפשוטה, נבין שהוא אכן חשוך, אבל אסור לתת לו מקומות שלא שייכים אליו, יש סיבה לחושך אבל אין סיבה שיכנס לתחום האור, וישליט שם את התדר שלו, אין לו רשות, ואין כל סיבה הגיונית שאתה תתן לו את המרחב הזה שלא מגיע לו. אכן, אלו משחקי מלים שכולם מבינים את משמעותם, אבל כשחווים את זה בעומק הלב, זה קשה מנשוא, זה כבר לא נושא לדיון ליד שולחן החיזוקים, זו הצלת נפשות ממש. מי שחשוך לו בלב, הוא לא יכול לחיות כמעט, הוא לא צריך להיות ממש בדכאון כדי שהחושך הזה יהרוס אותו, פשוט לא מרגיש כלום, חי סתם כך, בלי לחוות את חיי האמת שמיועדים לו, זה ממש חבל, כי האור ממש זמין, בכל רגע נתון, גם כשהוא נדמה לבין הערבים כזה, עצוב מאד, אבל צריך להאמין באור, להכיר אותו יותר טוב מאשר אנו מכירים אותו עד עתה, הוא לא סתם שם וכינוי – אור, אלא הוא אמור להוות בעל תפקיד מכריע בחיים העתידיים שלנו, אם אנו נהיה מזוהים איתו, אז גם בזמני החושך נתכרבל בזכרון המתוק שאנו בכלל לא שייכים לחושך אלא אנו אנשי אור, אנשים של הבורא, שהציב אותנו כאן למען שמו באהבה.
הפסוק אומר (איוב טו, כב): "לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חשֶׁךְ וצָפוּי הוּא אֱלֵי חרב", יש חוסר אמונה באנשים, שלא מאמינים שאפשר מתוך החושך הזה לשוב אל השם יתברך, להיות אחרת לגמרי מלפני רגע, זהו חסרון אמונה בדקות בה', כי הוא יתברך בעצמו, מבקש, מצפה, מחכה, ממתין לשובו מדרכו וחיה, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, יש זמני עבודה של הימים באור, ויש זמני עבודה בלילה בחושך, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. אז בנפול תרדמה רוחנית עלינו, אנו צריכים להתחזק באמונה, באמונה בהשם, באמונה בעצמנו, שאנו יכולים ברגע של החלטה חדשה, להיות אחרים לגמרי, מלאי אור.