אוי גדלות, כמה חמקמקה את
כ"א אב תש"פ
שגעון גדלות, הוא תדר קיים בעולמנו, אם אמרת שגעון גדלות משמע שהודית בעצם קיומה של הגדלות, גם את שגעון הגדלות הנמוכה ביותר, אפשר לתעל למקום מועיל ובונה, בכל חטא קיים איזה שהוא מימד של שגעון גדלות, כי הגדלות עצמה אינה זקוקה לחטא בשביל העצמאות שלה, היא משגשגת בינות החומות המגבילות, גדלות עצמית אינה גדלות יחסית, אפשר להגיע אל האמת ללא סריטות של שגעונות אלו או אחרים, אך לא תמיד האמת מראה את עצמה, לפעמים הדרך היא דרך דילוג על גדרות, מתוך סריטות עצמיות, לתעות לטעות ולבהות, ורק אחר כך פתאום ליפול אל האמת. גאוה היא טובה או רעה? הבעיה של הסיפור הזה שלפעמים מה שנראה גאווה הוא שיא ההכנעה וקבלת העול, ולהפך יש ענוה שהיא גאות עולם, וזה מה שמסבך את הסיפור עוד יותר, כי אז אתה לא משתמש נכון או בכלל לא משתמש בכלי הזה של גדלות, יוסף הצדיק עמד מול נסיון קשה ואמר – אין גדול בבית הזה ממני, אנו חייבים להאמין כי הנסיון היה גדול מאד מאד, לא משחק ילדים, זה נסיון שחרות בתורה, נסיון אחד שהפך לאלפי שיעורים, ומה שגרם לנצחון הנחרץ היתה הגדלות של יוסף, במסע השכנוע הוא גייס טיעון אחד, אין גדול בבית הזה ממני, תשמעו אותו… אני הכי גדול פה, ואי לכך ובגין זאת, עלייך להבין שזה לא מתאים לי. וואו, הכנעה אמיתית באדיבותה של הגדלות, אין גדול בבית הזה ממני. אותה גדלות כשהיא בשגעון היא מבטאת ישות, היא חוטאת לגדלות של עצמה, כאשר גדלות צריכה תשומת לב, כשהיא משתגעת לרכוש אימון, היא הופכת למשהו שהוא לא ממש גדלות, אור אורות של אמת לא צריך מקל סבא להכות על קדקדי דרדקים סוררים, לכן צריך לדעת, שגם אלו שאין להם שגעון גדלות – יש להם אותו בפוטנציאל, משום שכל אדם – אם היה חדור במודעות עצמית, בהכרת הערך העצמי לא בשגעון, לא היה חוטא. החטא הוא סוג של גזילת גדלות יתר, זה במקום להשתמש בגדלות כדי להדוף תאוות, משתמשים בה כדי לרכוש עוד מהן, זהו הבלבול הגדול שבתכונה היחודית הזאת, אני אמרתי אלוקים אתם.