{005 מסכת עירובין – הכסיל בחושך הולך}

החומרות צריכות לבוא מהתורה ולא מהישות שלך

עירובין דף ו'

מוצאי שבת ראה, כ"ה אב תש"פ

מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך אלא אי כבית שמאי כקוליהון וכחומריהון אי כבית הלל כקוליהון וכחומריהון.

האיש שבוחר לקחת את החומרות של שתי הדעות הללו, כלומר, להתנהג רק לחומרא, הוא פוגם בדקות בהבנת התורה הקדושה, אין התורה מחמירה או מקלה, אין הקולא נקראת כך אלא בערכנו, יסוד הבנת נקודת התורה, היא שאנו עושים ופועלים ומתנהגים רק כפי רצון ה', אם הוא רוצה משהו אנו עושים עד מסירות נפש, ואם אינו רוצה משהו – אף אנו איננו רוצים בו, למרות שייראה מאד טוב.

אין בית הלל ובית שמאי, מקלים או מחמירים מצד עצמם, אין זהו חינוך לקולות או חינוך לחומרות, שאז יכול אדם לבוא ולומר, שהוא מחנך לחומרות, אז תמיד ילך לחומרא, אם בית הלל ילכו לחומרא, אז הוא בית הלל, ואם בית שמאי ילכו לחומרא אז הוא בית שמאי. משום שאין אנו סוגדים אל התדר, אלא אל הרצון ה' המגולם בבית שמאי ובית הלל. שניהם מצביעים על צד אחד שברצון ה". ולכן אם הצינור של ההנהגה עובר דרך בית הלל, אתה אמור להקשיב להם לגמרי, להבין שהם יעבירו לך במדוייק את רצון ה' ואת המעשה אשר תעשה.

בהליכתך בדרך יציבה, אתה מעיד, כי התורה היא בראש מעיינך ולא דעת בעל הבתים שלך, הכסיל הוא זה שהולך בחושך, שרואה בתורה את החושך שלו, ומהו חושך? מה שאינו תורה, כי תורה אור, האיש אשר הולך אחר רצון התורה, הוא מברר אצל הרב שלו ללא נגיעות אישיות, גם נגיעות מחמירות הן עדיין אישיות, ההולך לבית הלל לשאול דעת תורה, ומתאכזב שהם מקילים מדאי לפי טעמו, הוא מכרסם בסמכות התורנית שהציבה התורה בעצמה, וזה מי שהולך אחר החושך ולא אחר אור התורה, ככסיל, נעבאך.