אלול שבא פתאום
א' אלול תש"פ
אוי אלול שלי… זעקות נשמתי חנוקות. האוטם גדול מדאי, אין אפשרות להתרומם, כבלי הברזל הדמיוניים לופתים עד כאב, היה אור כזה גדול והנה הוא נכבה, הוא הותיר אדמה חרוכה פעורה כאחרי תופת של הר געש, הכל עצוב ומדמם. הקריאה להוד מלכות כבר הגיעה, והבגדים צואים ודוחים. קול השופר המהדהד מקבל יחס של ניד ראש, איפה הטלטלה הפנימית שהיתה ואינה יכולה להתבטאות? מה יהיה עם אלול, מה יהיה עם ראש השנה, מה יהיה עם יום הכיפורים, סוכות והושענא רבה ושמחת תורה וכו'. אלול בפתח, מגיע בלי הזמנה, הוא רוצה אותי כאן ועכשיו, מידית, אין לו שום סבלות. ל התור נשמע בארצנו, בלי שום התכוננות, אלול הגיע, הנה הוא, הוא רוצה המון, תשובה, תשוקה, התעוררות, געגועים, וכל המאפיינים המסמלים אותו, הוא לא מוותר על אף ניואנס אלולי, הכל נוכח וחזק, אלול קדוש, אייכה…