סליחת העונות של יום הכיפורים
ד' תשרי תשפ"א
כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון. הנה ה' מתפאר כביכול בעצמו שהוא סלחן, וכמו שאנו אומרים גם בימות החול, חנון המרבה לסלוח, אבל על יום הכיפורים איתא, כי ביום הזה יכפר עלכם וכו' לפני ה' תטהרו. והנה כאשר אדם מקבל את סליחת הבורא, לא ביום הכיפורים, הוא ממשיך על עצמו אור של יום הכיפורים במקום ובזמן שהוא נמצא, כי אצל השם יתברך לא שייך זמן, והוא יצר את הזמן רק בשבילנו, ונמצא, שמצידו אין יום כיפורים רק בי' בתשרי, וכל הענינים שנעשים למעלה עם התפלות והתענית של נשמות ישראל אינם בסוד הזמן כלל, חלילה, והוא נפלא ביותר, כי אין להמתין עד יום כיפור ממש אלא להמשיך אור של סליחת יום הקדוש ברגע זה דייקא, אמנם, לנו אנשים דהאי עלמא, אנו מקבלין הכח הזה של סליחה מקדושת יום הכיפורים, אבל עלינו לזכור כי אינו מפסיק להיות 'סלחן' אחר יום הכיפורים, אלא שהוא הסלחן הגדול, ותכונתו הבולטת בעולם היא הסליחה, וכשנדע זאת בעצם ובפנימיות נתרפק על סליחתו בכל עת גם שלא בעת הימים נוראים, ונסתכל אליו יתברך באופן של סולח ומוחל, ואין לטעות שזה יביא לפריקת עול מלכות שמים ח"ו כי אם ההיפך. כי כל ענין הפריקת עול הוא בהמשכת השקר על עצמו, וסליחת הבורא היא אמת לאמיתה, וכאשר נדבקים באמת הוי"ה לעולם, זוכים לתשובה מאהבה הכי גבוהה, כי אמת היא שמו יתברך, וזה שייך קצת לדרושים של קריאת השם וכו', ואכמ"ל.