כעת צריך לעשות תשובה
י"א תשרי תשפ"א
אימרה ברסלבית ידועה אומרת: אם לא הצלחת להתפלל כראוי ביום הכיפורים – אזי תתפלל כראוי למחרתו… במקור, הדברים עשויים ליצוק לתוך לב האדם התחזקות, שלא נורא… תתחיל מעכשיו… אך לא, יש בה עומק יותר גדול. האוירה החד משמעית של יום הקדוש, יום הכיפורים, מביאה את האדם לעיתים לגבהים רוחניים נוכחים, כאשר האוירה הזו מתפוגגת, הוא מתקשה לראות את עצמו באותה אוירה. מטבע העולם, דברים שבאים בעוצמה, אין להם קיום אמיתי כאשר העוצמה הזו מאבד את זוהרה. לכן אנו תוהים לפעמים, לאן נעלמים רגשי הקודש שהיו כה רוגשים ורועשים ביום האהבה הגדול הזה, בו חשבנו, שנהיה אנשים צדיקים לעולמי עולמים. והנה כעבור שעות אחדות, גם אם שפתינו עוד מרחשות תפלות ופיוטים כמעשה שגרה, אבל מה יהיה בהמשך? באילו ימים משמימים, אי שם במרוצת ימי השנה הפשוטים? התשובה היא, שיום כיפור לא נעלם לעולם, הוא נשאר כמוס באוצרות נשמתינו, אך הוא מצפה לפעולה, פשוט להתחיל לעבוד, וזה קורה בדיוק ביום שלמחרת, כאשר אנו נדרשים להתפלל גם במחרתו של יום הכיפורים, תפלות שחרית, מנחה וערבית. ואיך מתפללים אז? האם במצות אנשים מלומדה, תפלה של יום 'רגיל', או שמא נזכור איך התפללנו ביום הכיפורים, בגיוס כל חלקיק בנשמתינו. אז ככה – מתפללים גם למחרתו… בדיוק כך. יום כיפורים הוא הקורס התיאורטי, שאר הימים הם התירגול, הלמידה המעשית והקיום. ביום כיפורים אנו אוספים לתוכנו מלאי שלם של אור, כדי שיספיק לכל יום אפשרי בימות השנה, שכל יום יהיה יום כיפור, וכל יום יקבל את התדר המיוחד שלו, אור של דבקות השם בתכלית הפנימיות. אוירה של יום כיפור – טבעה להתפוגג לאחר יממה אחת או שתים, כי יום כיפור זה יום כיפור, והימים האחרים הם לכאורה לא יום כיפור… אבל כאשר אנו מבינים שכאן אנו נעבוד בדרך אחרת, בעבודה של איסוף מחדש יומיומי, בלי ריגושים ובלי הרקע שמסביב, הכל בידים שלנו, אם נבחר באור של יום כיפור שאספנו אל תוכנו, או שמא נתחבר לאוירת החולין של כל יום, או שנציץ לתוך הפנימיות של הנשמה ששתתה כוס שלם של "יום כיפור". ומסופר שפעם נכנס פעם האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זי"ע למחרת יום הכיפורים אל אביו, האדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ושאלו: אבא, ומה עתה? ויענהו: עתה ביחוד צריך לעשות תשובה ("איצטער דאַרף מען ערשט תשובה טאָן"). זה בדיוק הסיפור, לקחת את האורות שניתנו לנו במתנה, ולעשות עמם תשובה, פשוט כך.