בעזרת השם יתברך, מוצאי יום הכיפורים תשפ"א.
לכבוד אהובי וידידי היקר, ר' … שיחי'.
הנה עברה עלינו יממה קדושה מאד, ובו התקדשנו בקדושת יום הכיפורים וזכינו לסליחת עונות לגמרי, ואנו מאמינים באמונה שלימה, שאין לנו שום עון כלל בעולם, ואנו נקיים לגמרי, ממש כתינוק קטן בלא חטא. וזו מתנה טובה שנתן השם יתברך לנשמות ישראל, שהם זוכים לסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותם, ואין שום רע שנדבק בנו אחר יום הכיפורים. ובפרט שאנו זוכים להתפלל בבית הכנסת ולהתענות, ואנו כופפים את קומתינו לפני הקב"ה, בבחינת "וכל קומה לפניך תשתחוה". ומקודם שאל אותי אברך אחד, איך אחר קדושה כזו – אין אנו צדיקים גמורים עם חשק נפלא להשם יתברך. והתשובה היא פשוטה מאד, שנותנים לנו את הכלי הנקי ואנו צריכים לבשל בו את האוכל הטעים, ולפני זה לא היה לנו שום כלי, כי הוא היה מלוכלך, רחמנא ליצלן. אבל סוד יום הכיפורים הוא, שאנו נקיים לגמרי, ויש לנו הזדמנות לעשות תשובה באמת, תשובה שהיא לא של יום אחד, אלא תשובה של המון פרטים, ועמידה בנסיונות רבים לאין ספור, אשר באים בכל יום ויום, ובכל לילה ולילה, ואדם נידון בכל יום, ובכל רגע, לרגעים תבחננו, וככל שאנו אוספים לעצמנו עוד התגברויות נכונות על היצר – זה הכל נמשך מכוחו של יום הקדוש, שאין כמותו.
אהובי אחי, עלינו לשבח לאדון הכל שנתן לנו את קדושת יום הכיפורים הקדוש והנורא, ואסור לנו להיות בטלנים כלל, וכבר גילה לנו רביז"ל במאמר הזוהר, שיום הכיפורים הוא יום של כל הימים, וכל קדושת הימים נמשכת מיום הכיפורים, ואיך שלא יהיה, יש לנו שייכות עם הקדושה הזו, ועמה נסע ונלך את כל השנה כולה, כל המצוות והתורה שנקיים ונלמד, הכל כלול בקדושת יום הכיפורים, ובזה נראה לי לבאר את אמרת מוהרנ"ת ז"ל, שאמר, שאותנו לימד רביז"ל דרך אחרת, שאם אין זוכים להתפלל ביום הכיפורים כראוי – מתפללים למחרתו, בגאטס נאמען, כראוי… שלפי הפשט, הוא חיזוק שלא ליפול משום דבר שבעולם, אך בפנימיות יש כאן עמקות גדולה, שעיקר התפילה הוא רק במחרת יום הכיפורים, שאין אנו לבושים לבן, ואין לנו את הנוסחאות הנוראות המעוררות, ואין אנו מתענים ומתוודים, כי אם יום רגיל, יום פשוט של חולין, שאז צריכים לעשות תשובה מאהבה, תשובה על ידי עבודה ויגיעה גדולה של יום יום, של התמודדויות קשות אשר לא תמיד קל לנו אתן, ואז העבודה האמיתית היא להתפלל כראוי, בישוב הדעת, בדבקות, ברצונות וכיסופים להשם יתברך, ולשמר את האור הגדול של יום הכיפורים, שישכון בתוכנו כל ימות השנה.
צריך לזכור טוב טוב את היום הזה, ובכל פעם שיהיה לנו נסיון של ירידה – נזכור שהנה ביום הכיפורים היינו זועקים במר נפשינו אל השם יתברך שרצונינו לעשות רצונו יתברך, ומה עכשיו? האם התבטל הרצון הזה? האם אין לנו כבר את ההשתוקקות לשוב אל השם יתברך? ובאמת זה בדיוק מה שעושה הבעל דבר – משכיח, עושה לנו שכחה יזומה – שנשכח את השם יתברך, וכמו שרביז"ל מכנה את זה – מיתת הלב, אותו לב שבער להשם יתברך רק ביום האתמול, עלול בכמה ימים שלאחרי זה להיות קריר לגמרי, וסוד הענין הוא שכחה, אבל אם נדע זאת היטב, ונזכור את המציאות האמיתית שלנו, נמשיך את קדושת יום הכיפורים למשך כל השנה.
המאחל לך פתקא טבא וחג סוכות קדוש ושמח.
חברך וידיך
שלמה ברוך בלוי