להפסיק את ההזדהות עם החטא
יא תשרי תשפ"א
חכמינו, ברצותם להצביע על אונאת דברים, מביאים שלל דוגמאות, אומרים, בין השאר: "אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים".
נראה, שבדרך רמז, גלומה פה הדרכה ענקית לרוצים בתשובה. אתה, בעל התשובה, המחפש דרכים כיצד לשוב אל השם יתברך, יש והתבוססות בעבר, נראית בעיני השב כתהליך של תיקון, גם לו אפשר להחיל את האימרה הזו, רצונך בתשובה, עזוב קצת בינתיים את מעשיך הראשונים, אל תאמר ללבך כל הזמן, זכור מעשיך הראשונים, תקדם את העתיד, אפשר להתחרט על העבר גם בלי לעסוק בו בלי הרף. ויש כאן עוד מימד, כאשר אדם זוכר את העבר ואת כל מה שארע בפרטיות, הרי הוא מזוהה עם המעשים הללו, הוא באמת עדיין לא התנקה, לכן הם עולים על לוח לבבו, השלימות היא להתנתק רגשית ומעשית, ואם יש חרטה – אפשר להתחרט ולהמשיך בלי לזכור מעשיך הראשונים. ואם תאמר, והפסוק "חטאתי נגדי תמיד", מה יהיה עליו? התשובה היא, חטאתי היא לשון חסרון, אדם צריך לזכור שהוא במאבק להשלים את החסרון שלו, הוא חייב להבין שעבירה על דברי השם היא החטאת המטרה, אך לא לזכור מעשיו הראשונים מתוך הזדהות כי הם המהות והאופי שלו, ואין לו אפשרות להתנתק.