הפספוס הגדול של החטא
כ"ה תשרי, יום שלישי לסדר בראשית תשפ"א
וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם.
בעת בריאת האדם חלה הנפרדות שלו מהאדמה, האור האלוקי שאפף את כל כולו, מאן דנפח מתוכיה נפח, הפך אותו לאדם אלוקי, אני אמרתי אלוקים אתם, החטא, סימל בראש ובראשונה את היותו ארצי וחדל רוחניות. בגן עדן חווים את האלוקות מתוך עוצמה, האלוקים המתהלך בגן לרוח היום נוכח שם בתכלית, הבריאה עשתה את זה, כי זו לא אדמה וארציות כי אם אדם שהוא אדמה לעליון, כשחטא, הפך הענין למסובך לחלוטין, הנה לנו אדם רוחני, מוחו מן העליונים וכל גופו זועק חטא, משיכה איומה לתחתוניות ולאפסיות, השילוח מגן עדן אינו רק עונש, הוא רק שינוי הזירה, לא רצית לעבוד את האדמה הקדושה של גן עדן, לעבדה ולשמרה, לך החוצה, תעבוד שם, תעבד את האדמה, תזכור שגם אתה, בהיותך אדם רוחני באמת, נוצרת מן האדמה הדוממה, עליך להבין, כי אתה התיקון של האדמה, אתה האור של הארציות, לך תעשה את מה שאתה צריך, לעבוד את האדמה, ותזכור אשר לוקחת משם, שם ממש האיר עליך בורא עולם את האור הקדוש שלו, היינו שבתוך הארציות נוצרה הרוחניות הענקית הזו של אני אמרתי אלוקים אתם, אדם הראשון גורש בבושת פנים מגן עדן, אבל האם חשבנו פעם על השיעור העמוק שהוא למד שם? הלא מכאן ואילך הוא כמעט נטול בחירה, אכן, לא ממש, כי ההיפך, הנחש כבר לא חיצוני ומפטפט את עצמו לדעת, כעת כל הקונפליקטים נמצאים בפנים, בתוככי ההויה הפנימית של האדם, אך בידע האמיתי, אדם הראשון כבר למוד נסיון, חטא פירושו מוות נצחי, זה התרחש לנגד עיניו, האנושות למדה זאת בחיתוליה, שאסור להמרות את עיני כבודו אף כי באמת יש אפשרות פשוטה לעשות זאת, אבל אסור, לא כדאי, זה לא גן עדן.