מכתב תשעים ואחד
בעזרת השם יתברך, יום חמישי לסדר נח, ד' בחשון תשפ"א
שלום רב וכל טוב סלה, וכל הברכות והישועות והמתקת הדינים הקשים, וריבוי החסדים והטובות יומשכו ויחופפו את פני ידיד נפשי וידיד עליון, האברך החשוב, אשר רוצה להכלל בין אנשי האמת המקורבים לאור הצח והמצוחצח שהוא הנחל נובע מקור חכמה זי"ע, ה"ה ר' … שליט"א.
כעת אנו מתקרבים לסוף השבוע, ועלינו לחשוב איך עבר עלינו השבוע הזה, האם ניצלנו את הזמן היקר בתכלית הניצול, ואפילו מקצת מזה… וכמו שיש חשבון הנפש דבר יום ביומו, כל מה שצריך היה להיות, כך צריך חשבון הנפש בימי ערבי שבתות, כידוע שאז הוא זמן תשובה, ובמיוחד מי שיש לו מה לעשות בחיים, ויודע כמה חשוב ללמוד תורה, וכמה אפסיות אנו גורמים ליום כאשר איננו לומדים בו תורה כלל, וכמה מת הוא ובודד ואומלל הוא היום הזה, אזי נזכה באמת יותר לנצל את הזמן ורק לחטוף טוב אמיתי ונצחי.
אני רוצה לספר לך, שכאשר זכיתי להכיר את אנשי מעלה המופלאים תלמידי היכל הקודש דאז, בתחילת התקרבותי, אזי נפלאתי לראות מה הם חסידי ברסלב, כי כל הדיבורים היו מן התכלית הנצחי, וזה היה פשוט לכל אחד, שאין בעולם כלום חוץ משיעורים כסדרן וקרבת אלוקים לי טוב, שאנו יכולים לעשות רצונו של הקב"ה, וצריכים ורוצים לעשות זאת, וזה החיים שלנו וכו' וכו', ועד היום אני מתפלא, אם אני רואה בינינו דיבורים אחרים, נקטה נפשי משמוע אותם, כי לכך התקרבתי, לראות את אמת ה' מפעפעת בין אנשיה, החפצים בה ודבוקים בה בכל לבם ובכל נפשם.
בפרשת השבוע אנו לומדים על דור הפלגה, שהיה להם רעיון עועים לעשות מלחמה עם מי שאמר והיה העולם, נעשה לנו מגדל וראשו בשמים, שהם היו כופרים באחדות הפשוטה, וראו נפרדות גמורה בכל העצמים, ולא ראו והאמינו באחדות הפשוטה, שאין שום נפרדות, לכן הם קיבלו את העונש שיהיו נפרדים מהשם יתברך. והאמת, כאשר קוראים דבר זה בתורה, יכולה להתגנב מחשבה, אילו טפשים הם, שחושבים שיכולים להלחם עם השם יתברך וכו', וכי מי שוטה כזה? אלא שהתשובה היא פשוטה, שהדברים סובבים גם עלינו, אנו גם דור הפלגה, כשיש לנו מחשבה פנימית שהיא בחינה של כוחי ועוצם ידי וכו', אנו בעצם כמו הם, שחושבים שיש לאדם כוחות וכשרונות ויכולות, ולא מודעים לאמת הפשוטה, שאין שום דבר חוץ ממנו, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, וחוץ ממנו הכל הבל הבלים אין בו ממש, וכשאין יודעים זאת – זהו דור הפלגה.
העונש שלהם היה העונש של האנושות כולה, כולם נפרדים, מרגישים את עצמם כנפרדים, ורחוקים מן האחדות הפשוטה, להתקרב אל הבורא כראוי, כיום, כשאחד רוצה לזכות להתקרב אליו יתברך, הוא צריך לנתץ במנטליות שלו מלא מלא מגדלי דמיון ובניני סרק, הוא חייב לעזוב את האחיזה המצחיקה שלו בעולם, ולהרפות מהאחריות הדמיונית שהוא לוקח על עולם שאינו שלא, אסור להתעצב על עולם שאינו שלנו, עולם שהוא חסר כל כך, וכל מה שנעשה הוא לא יהיה שלם בכלל, עלינו רק להפנות את ההתמסרות שלנו אל מי שהעולם כן שלו, מי שהוא בעל הבית של העולם, והביא אותנו לכאן כדי שנתדבק בו יתברך דייקא מהעולם החשוך הזה, וזהו, מלבד זאת לא מעניין אותנו כלום.
תבקש הרבה מהשם יתברך בימי האברכות, שכשיבואו ימי הנסיון דלעתיד, תעמוד בהם, ואל תחשוב שאתה נמצא בתקופה לא טובה וכו', אלא אתה בשיא הפריחה של האדם בחייו, אסור לך לחשוב אחרת, אבל כעת צריך להכין המון התחזקות לימי העמידה והזקנה, מי שמרגיל את עצמו בחייו הצעירים להיות עסוק רק בדברי רוח מאירים את הנפש, אזי כך יתרגל לחיות את חייו, לא כן הזקנים, שכל ימיהם עסקו בתאוות העולם הזה, הם שוטים גמורים בעת ההיא, וכולם מתבדלים מהם, וגם הכבוד שנותנים להם הוא מחמת נימוס, והם לצחוק גמור בעולם הזה שכה השקיעו בו, לא עצוב?
יש לנו זכות לחיות אחרת בעולם, יש לנו את היכולת לבחור, אנו עדיין חיים ונושמים, יכולים להיות טובים יותר, מרגע זה, בהחלטה איתנה חזקה ויציבה, אנו יכולים לזכות להתקרב אליו יתברך, לבקש ממנו הכל ולהפנות אליו את כל רשעי ארץ שבנו, ממש ככה, להיות חדשים להשם יתברך, ואסור לשכוח אף פעם, ואף לא לרגע, שהבחירה בידינו.
דור הפלגה מלמד אותנו שיעור עמוק בחיים, אנשים פשוטים בעולם, שחיו ונשמו את העולם של הבורא – רצו רק לעשות להם שם, הם רצו להכיר בעוצמה האנושית שאינה קיימת, לקרוא לזה לשם, לפתח תרבות שלימה סביב האידיאולוגיה הזו, אך לא ניתן לעשות זאת! הקב"ה פיזר אותם, אי אפשר כל כך להסתיר את האמת הפשוטה, שאין בעולם כלום חוץ מהקב"ה, זה מדהים כמה שהאנושות חוזרת על הטעות הזו שוב ושוב, ובכל פעם חוטפת את הסנוקרת בפרצוף, לא, לא, לא, לא תוכלו בכלל לחלום על מציאות אנושית שיכולה למרוד במלכות שמים.
מי שלא למד תורה הקדושה, או חושב שהם סתם סיפורים, חס ושלום, הוא נתקל בזה בעצמו בחיים שלו, והוא יטעה פעם אחר פעם, עד שיבין את הטעות של החיים, אבל אנחנו עמו וצאן מרעיתו, הקב"ה קרבנו בצל סתר כנפיו יתברך לעבדה ולשמרה, הוא סמך עלינו שנבין מעצמנו, מבחינת שורש קדושת נשמתינו, את האמת של החיים, את הטעות של המפנים עורף להקב"ה, והלואי שנזכה באמת לזכור כל זאת ולעשות נחת רוח לבוראנו תמיד.
רבינו הקדוש דיבר מנוראות כח הבחירה, וענה ואמר, שהבחירה היא בפשיטות, אם רוצה עושה, ואם אינו רוצה – אינו עושה, ועל זה צריך הרבה לבכות, כי זה משמע, שאנו באמת כן אחראים על מה שעשינו, וממש בחרנו בזה, ועלינו לבכות הרבה אליו יתברך, ולשנות בחירתינו למפרע, אשרינו שיש לנו לפחות את הזכרון בנקודה בחיים, ושלא נמצא את עצמנו מוטלים על הארץ מיט די פיס צום טיר, בבושה וכלימה, חס ושלום.
והקב"ה יעזור שנזכה להיות אנשים כשרים כרצונו יתברך שמו.
הכ"ד ידידך עוז שלמה ברוך בלוי