איחוד בין שתי התכונות
כ"ב כסליו תשפ"א
ברגע שהרגש משתלט עליך, אתה מניח למח מעט, המח הוא משת"פ של הרגש, שותק כשאומרים לו לשתוק, אבל זה לא פייר לוותר על עצמאותו של המח, הרוצה להביע את האמת שהוא מבין, הוא אוביקטיבי יותר, המוח שליט על הלב בתולדתו, הוא אבל סבלן מדאי, ממתין לשעה נוחה להתבטא, וכשהוא כבר מדבר – הטעות הרגשית כבר עשתה את שלה, עלינו לראות את מקומו של המח בהחלטה שלנו, החשיבה על עבר, הוה ועתיד, על רבדי נפש והבנות תדרים חולפים ומשתנים, יכולה למקד את תשומת לבנו אל האמת הנוראית שאנו כה פוחדים ממנה, לכל אחד יש אמת אחרת, שהוא משוכנע בה, אבל לא תמיד מסכים להסתכרן עם דרישותיה, לאמת גם יש רגש ומוח, לפעמים אנו רוצים את האמת בגלל הרגש שלנו, ולפעמים אנו מסכימים רק עם המח, השילוב מול אמת פנימית של רגש ומוח יחד שאינם דוחקים זה את זה – נוצרת הרמוניה של ממש, הרגש מסכים להמשך אל האמת, המוח שאנן כזה כדרכו מפנים את זה שכלית, והעגלה נוסעת, הליסטים שפוגשים אותה בדרך כוחם בהסטת המוח מהרגש או הפוך, הם גורמים לנפש להתערער, פתאום לא להכיר את עצמה, היא נמשכת לשני כיוונים סותרים, קוטביים אפילו, הגוזרים את הנפש לשסעים לא מתאחים, אלא שהיא מתחדשת הנפש, היא מסוגלת פתאום להבין את הברוך הגדול, ולהסתכרן שוב בשניות, כי אלוקים מתאהב, יתברך שמו, בשניות… הוא חפץ בנו יותר ממה, שלצערינו, אנו יודעים להיות חפצים. גם בתהליך הזה מתרחש המאבק בין הרגש לשכל, אבל שניהם רדומים איכשהו, כל אחד בזמנו, רודף אחר הרוח המרחיקה אותו, פעם הרגש רוצה ריגוש שאינו אלא מרד באמת, ופעם המח מתעקם בעקמומיות השוחד שקיבל אמש מן הרגש, הרוצה להתקדם לעבר היעד שלו בחיים, אמור לבחון את עצמו בתמידות כיצד השולם העולמי בין השניים ישרור בהומוגניות הדוקה, כל התפרצות של אחד מן השניים, אפילו שבירת שוויון המינון, תגרום לאיבוד דרך. לחיים, לחיים.
1 מחשבה על “032 הַמַּאֲבָק הַמְגֻחָךְ”
אשרי יולדתך! דייך בשתי מילים. הא ותו לא!