אין שום יאוש בעולם כלל
כ"ד כסליו תשפ"א
אין צורך להתלבש בלבוש היאוש
כאשר אדם רואה שכלו כל הקיצין, וחרב היאוש שלופה למולו, ואין לו כבר על מי להשען, כי אם על אביו שבשמים, וגם הוא כאילו נסתר ממנו, עליו להבין שדייקא אז ההסתרה מוסרת, וגאולתו באה, נמצא שהיאוש גרם להסרת ההסתרה וקרב את הגילוי, בבחינת ופרעה הקריב, ואיך דבר שאינו יכול להוות יש, והלא צווחו לנו שאין שום יאוש בעולם כלל, והלא ישנו? זה שלא, אתה עצמך בבכייתך הגדולה אינך מתייאש, כי אם מתלבש בלבוש היאוש, כי אם אתה נשען עליו יתברך אין אתה מתייאש, וכשאתה מתייאש לגמרי ואינך נשען עליו יתברך, בעל הרחמים בעצמו יסבב אתך סבות רבות כל כך, עד שתהיה מוכרח להכירו יתברך, ונמצא שהיאוש מביא את הדרך אך מאריכו, ואינו בעולם באמת, כי הוא גורם לטוב שהוא האמת להתמהמה ודרכו דרך קצרה וארוכה, לא כן ההשענות המידית מתוך שמחה של תקוה, מביאה לאדם את הישועה לה קיוה, כי כל ענין ישועה הוא להושיע את האדם מעצמו, שהוא כבול במגבלות של טבע וזמן, אבל אם יצא מהתפישה המצומצמת שלו, של גוף וחומר, יבין את השתלשלות הרצון העליון, שהוא הרצון המשותף לו, כי בעצם מי לא רוצה את הטוב ביותר, ומי יודע יותר טוב את הרצון יותר מבעל הרצון, ורצונו ורצונינו אחד, ואור הרצון הזה נעלה מכל חושך המציאות,
לא כל מתייאש הנו מתייאש
כשמבינים את המשמעות של הסבל, אז מרחמים על הנקודה האלוהית שנמצאת אתנו רק כצוותא, והוא מחולל מפשעינו, ועשוני בני ככינור, כי הוא שר לנו בכינורו בזמן הגלות, קומי רוני בלילה לראש אשמורות, ושירה זו הופכת את הקינה לתיקון, כי היא מקוננת בקול שבור כזה, עד שמתעוררים רחמים עצומים עליונים, ואז כבר אין את הסיבה שלשמה סבלנו והסבל נפסק תוך כדי, וגם אם ברובד הרוחני שהוא בעצם הסובל – זה גם רווח. הסבל של הריחוק מהאמת הוא סבל שגורם את כל הסבל שבעולם, המקום בו אנו משקרים כל הזמן גורם לנו סבל עולמי, כשנמשך אל הכנות – נרגיש חיות, והיאוש יפרח משום שאנו נודה באזלת כוחנו המוגבל, אם אין תקוה אין יאוש, שלא לרצות להיות מלאך אין זה יאוש זו הבנה, לרצות שלוה בין הכח למבוקש אינו יאוש, האדם שרואה שאינו יכול ומודה בזה אינו מתייאש.
המתייאש אינו מאמין בשינויים
המתייאש הוא אחד שאינו מאמין בשינויים, מי שטעם טעמו של שינוי פעם אחת – יתאווה לשנות המון בחייו, המתייאש זה הנרדם בסערת החיים, להבות האש של הציניות העולמית הרדימו אותו, הוא שתה מהיין המשכר של החומריות, הסם הזה מרדים לשבעים שנה, זהו סם מסוכן, שכדי להפיג את השפעתו צריך סם דומה לו, להתייאש גם כן, יאוש מול יאוש, להתייאש בשמחה מתוך הסכמה מכל ציפיות העולם העלוב הזה, שכל הצלחה בו אינה נצחית, ותענוגיו מלווים בסבל ובמתח, צאו למדברות היפים, לשקט שבלב האנשים השקטים בפאתי העיר, בשכונה מנומנמת חסרת יוקרה, שם יש את האמת השקטה המלטפת, שם מפכים חיים, והיכן מתחולל הריקוד האמיתי? במקום שאין יומרה. כשבעלי הגאוה מבינים שהם מביכים את עצמם – הם מתחילים להבין שלא חיו כלום עד הרגע,
המאבק אחרי האחדות הפשוטה
הרוצה הרבה עולם לא מקבל שום עולם, האוהב את עולמו היחסי – עולמו מתרחב אל אפיקים נועזים, הוא חפץ במתיחת הקו על האמת, הקו הדמיוני שלו כולל עוד עולמות, והם מסתכרנים יפה בדעתו הגדולה, משום שהוא חופשי בטבעו, וממדי נפשו לא צומצמו, אך אלוקים חי בקרבו, ואמת התורה מפעפעת בו, כי אין התורה שוכנת אלא במקום של שפלות, של ענוה ואמת, ורצון לדעתת את אלוהים חיים, מי שלא רוצה לדעתו – לא ידענו, מי שחושב שידעו לא ידעו, מי שרוצה לרצות לדעתו, ואין הרצון פוסק ממנו כלל, הוא יזכה למשהו שהוא למעלה מדעת, הוא יחיה בו ובתוכו וממנו, והוא יגיע להתאחדות הנפלאה, שהיא נחלת כל הברואים, שהם אוהבים את ההתאחדות הזו, אך פונים עורף אליה, כי אינם מכירים את משיכת לבב נשמתם, ולאן פנה דודי, והם מחפשים אותה אחדות עצמה במקום שמשכיח את האחדות, אך האחדות אינה מסתתרת כי אם למסתירים פניהם ממנה, והיא גם דוחקת את הבשר החומרי גם כן, שזהו סוד הסבל, זהו סבלה של אותה עלובה, שרוצה את האחדות, והיא חולת אהבה, ודודה חמק עבר, והיא עצובת רוח, חולה וסובלת,
עמו אנכי בצרה
ומשם כל הסבל של כל בני תמותה, ואמת השם לעולם, כי הוא אל מסתתר גם שם, ואם יהיה אדם בשאול תחתית יופתע לראות את השכינה הקדושה שרועה שם עמו, ועליו להשתלח בשליחותו יתברך לגלות אלוקות בשאול תחתיה, אם על ידי תשובה או על ידי ערגה לצאת משם, אך שליחות ישנה, כי אין רגע ללא שליחות ודבקות במשלח, ומי יתייאש אז בהגלות מלכו עליו, וגם אם יהיה ערום יעמוד דום מרוממות מלכו, ואם יהיה שקוע בבוץ, וכי לא ייפוהו אנשי מלכותו? ואם בן הוא למלך, וכי ימאס בחיתולי מחלתו? ולמי היה בן שזעקה נשמתו אליו ולא בכה לבו עמו, והלב העליון מהו? הוא לב כל הלבבות, ומשם נכמרים הרחמים, מי שראה פעם אחת את פני אלוהים חיים וכי ימוט בתחלואי מעשיו? דמעות שזלגו מאהבת אלוהים יהפכו לנהר של אהבה מתוק כדבש.