אוֹר שֶׁל הֲפָכִים
נר שביעי דחנוכה תשפ"א
אור של הפכים יוצר לפעמים חושך, אנחנו מאירים לפעמים צד כזה ולפעמים דווקא הצד הקוטבי הוא המאיר, המקום שלנו מול האהבה האינסופית לא ברור לנו, כי אנו מכירים רק את האור היחסי ולא את האור העצמי, כשאנו אוהבים את כל הצדדים שלנו, גם אם איננו מסכימים עמם, אנו מוארים מכל צד, הגישה הזו לייחס חושך לחלק מאתנו זהו חילול הקודש, משום שהאלוהות שבנו מאירה גם אם לא נרצה, אורות יכולים להיות חשוכים לפעמים כשממסגרים אותם בקטנוניות של האדם, האדם המואר הוא זה שרואה את כל הבריאה שלפניו כאור בהיר ומאיר, כשהוא מזהה חושך הוא אמור להבין שהשיעור הוא שהוא איננו מואר, כי המואר לא רואה חושך, הוא מגלה חמלה כלפי תופעות לא מאירות, ולא כעס ושטנה, כי מקומם של אלו בתהום התהיה, האדם הבטוח לא יכול לשנוא, ואהבתו שחקים, אמת חייבת לבוא עם אמונה, מי שיש לו אמונה בלי אמת, וכי זו אמונה תקרא, עלינו ללמוד ממעשי אלוהינו, הוא כל כך מאמין בנו איך לא נאמין בו, מי יכול להתוות את המרחב האלוקי האוהב והמחבק כל כך, אפשר להיות שיכור מאהבה לאלוקים חיים, טובים דודיך מיין, נשיקות פיהו העריבות, הדבקות בחי החיים יוצרת בקרבנו רוח קדושה, אנו נהיים נביאים בעל כרחינו, המציאות נהיית גלויה מולינו בטהרתה, כי אכן טהורה היא, אין עוול במציאות, אין חושך באור, והרי העולמות נבראו בחלל הפנוי, באור העליון הבהיר כל כך, וכי יתכנו שם חושך ושבירת כלים, לא ולא, גם אם היה, אין הכוונה שנחשך משהו מתישהו,
נכון שלא נבין לעולם את האהבה שבעשן טרבלינקה העצוב כל כך, אבל נציץ מרחוק שרק אוהב אינסופי יכול לעשות דבר כזה, ומכאן והלאה רק השתיקה תענה את כל התשובות, מי ששואל שאלה במקום הזה משתיקים אותו, זה מקום קדוש מאד, צריך ללכת בצעדים מהוססות, לא בחיפזון ובהשמעת קול של פזיזים, כאן נוצרים עולמות, וכשעולמות נוצרים, הם באים על ידי כאב, חבלי לידה קוראים לזה, אז נולד העולם הקטן שבא לעולם, והכאיב כל כך בביאתו, ועוד עתיד להכאיב ולברוא עולמו בד בבד, כי אי אפשר בלי כאב, אבל האדם המואר רואה בכאב הזדמנות לפריחה, ואיך פריחה תכאב? וכמה קל להקליד את זה, גם אם הדמעות מכסות את המסך, אבל הפנים זועק שקט אתם מדברים על מה שאינכם מבינים, כי גדול השבר והכאב, בים האהבה האינסופי הקסום הלזה, שוחים פצועי נפש איומי מבע, מיוסרים מאד, כאילו היו שגרירים של החלל הפנוי להזכיר שיש פה בעל הבית, ובכלל כל העולם אינו מחוייב המציאות אלא אפשרי המציאות, אז איפה האהבה הגדולה, היא גדולה מממדי העולם, היא ענקית יותר, היא לא יכולה להקראות בשם מחמת גודל עוצמתה האינסופית, ואיזו שואה יכולה לכבות אהבה שכזו, דמעות החדלון של הניגשים לא היו בערך כלשהו אל הצער הנורא בבתי גוואי על נזק צפורן רגלו של ישראל, ולמרות הצער הזה עשנו כבשני אושוויץ עד עת בוא דברו ואמר למלאך המשחית הרף, ואין זה אלא דוגמא למציאות הכואבת שלנו לפעמים, ששם אנו מנתחים עצמיות מרוב צער, ואנו תוהים על עצם קיומינו מול החידה של היקום הבלתי פתור,
כי הוא איננו בכלל, והכל אלוקות גמור ממש, ואני אמרתי אלוהים אתם, ואז נגמר הסיפור, אין כאן כלום חוץ ממנו, אבל באותיות שלנו אנו יוצרים עולמות ועומדים מול עולמות, ומקיימים דברי תורה בעולם העשיה הגשמי הזה, אבל אם התדר שלנו חשוך, ואין אור בלבנו, הרי שהאור של מעשינו הטובים הוא רק בבחינת האור של ההפכים, אז אם נדבר כבני אדם אנו פשוט צריכים להשתנות, להפסיק לספר סיפורים ותירוצים והצטדקויות, גם אם הן צודקות לגמרי, אנו במקום של העבודה השחורה שאין פנאי לשוחח תוך כדי עבודה, אז שקט בבקשה ואל תבלבלו את המח, חייבים לעבוד וזהו. הבחירה היא אם להפסיד או לא, אבל אי אפשר לבחור לצאת מהמעגל הזה, אפשר להמית את הלב המתרגש ואז הדרך סלולה לאשליית כל כפירה בכל תדר שתבחר, אבל בתכלס אתה נבחרת לבחור את הבחירה הבסיסית להשתתף במעגל הזה,
אז אחרי שאתה כבר בפנים, עזוב פוזות ותתחיל להכיל את המציאות הזו, להקשיב לתדר שבו נוצרת, ולשם נשלחת להביא את התוצאות של קרבת אלוהים חיים, ואז באמת יהיה אור, לא אור יחסי אלא אור עצמי, כי כשאתה מרגיש את השם יתברך, אתה נגאל באמת מהחושך, וזהו אור אמיתי, לא רק מנוחה זמנית מתקופות קשות של החיים, וחטיפת רגעי אושר מלאכותיים, אלא פשוט הארה פנימית מחבקת ואוהבת, כי כשנחוש את האהבה העליונה הזו שנוגעת בנו ממש, האם נוכל לחטוא בהתעלמות מהאלוקות שבנו, אז לאן אנו נמשכים, האם אל המקומות שאנו חושדים שהם אפלים, או אל המציאות המזומנת לנו, שאפשר לחוש את אלוקים אחד בכל מקום שתהיה, גם אם תרוץ בשיא ריצת האמוק שלך לעומק של עומק של שאול תחתית, ואז תגיד שיש חושך? תגיע לתחתית הבור בעומק מנהרת החושך הבלתי נתפשת שלך, ושם יאיר עליך אור השם, בשיא החיוך האוהב, ואז מה תאמר שחשוך לך? שלא טוב לך? גם אם תאמר את זה מחוסר אותיות אחרות, תדע לך אבל בלב שעוד יהיה טוב גמור מזה, כי אתה לא באור של הפכים אתה באור עצמי אמיתי, לחיים לחיים.